שחקנים:

על הסרט
""Jump Tomorrow, סרטו הראשון של הבמאי הצעיר ג'ואל הופקינס,  הוצג בשנת 2001 בפסטיבל סאנדנס וזכה לשבחים רבים.  אמה תומפסון צפתה אף היא בסרט והתרשמה מאוד מכישורי הבימוי של הופקינס.

"היא הציגה את עצמה וסיפרה לי שהיא אהבה מאוד את הסרט", נזכר הופקינס. "מן הסתם אני מעריץ גדול שלה והיא גרמה לי להתרגשות רבה. מאז אותו רגע לא הפסקתי לדמיין אותה מופיעה בסרט שלי. כך בעצם נולדה דמותה של 'קייט' בסרט החדש..."

"ג'ואל הוא כישרון גדול" מחמיא לו המפיקה של הסרט, ניקולה יוסבורן. "הוא הביא את הרעיון, כתב את התסריט ופיתח את מערכת היחסים המקסימה שבין הארווי לקייט. ג'ואל נולד באנגליה אבל חי שנים רבות בארה"ב, ואין זה מקרי שהסרט שלו עוסק באמריקאי המבקר בלונדון..." 

"אני מאמין שהתמימות של ג'ואל וגישתו חסרת הציניות לחיים היא זו שכבשה את ליבה של אמה" מסביר המפיק טים פרל. "היא סיפרה לו שהיא מעוניינת לשחק בקומדיה רומנטית והוא מיד הגיב לה ברעיון הנפלא של 'הזדמנות אחרונה לאהבה'. אולי הוא נאיבי, אבל אני מאמין שהחום והאנושיות שהוא משדר לאנשים בסרטיו ובחייו הפרטיים הם אלו שהצליחו לשכנע אנשים כל כך מכובדים ומנוסים להיעתר לחזון שלו".

הופמן ותומפסון הופיעו יחד לפני מספר שנים בקומדיה "מעבר לכל דמיון". "אני זוכר שהיינו צועדים יחד ברחובות ולומדים את הטקסט ליום הצילומים הבא".  מספר הופמן. "הגבנו מיד זה לזו ונוצר בינינו קשר מצוין. לאחר שהצילומים הסתיימו סיכמנו לשמור על קשר ולנסות להפוך את אחד הפרויקטים הבאים שלנו לפרויקט משותף".

"הייתה לנו כימיה מצוינת ב'מעבר לכל דמיון'", מסכימה תומפסון. "זה קורה מדי פעם בין שחקנים, אך לא בתדירות הגבוהה שבה הייתי מעוניינת.  בכל מקרה, ג'ואל פנה אליי ושאל אותי לעצתי בקשר לשחקן שיגלם את דמותו של 'הארווי'. מיד הזכרתי את שמו של דסטין, גם בגלל שהתפקיד התאים לו וגם בגלל שמאוד רציתי לעבוד איתו שוב. בד"כ הדברים הללו לא עובדים – אני זורקת שם ואז מגלים שהשחקן המסוים לא יכול/רוצה/מסוגל להתחייב לסרט. אבל דסטין הביע התעניינות ומאוד אהב את התסריט. אני חושבת על הסיפור של ג'ואל – במאי צעיר שכתב תסריט לסרט השני שלו עבור צמד שחקנים – ועל העובדה שדסטין הסכים לעשות את הסרט עבור סכום זעום שכזה, וזה נשמע לי הזוי. אבל זה בדיוק מה שקרה...".

"הכול קרה נורא מהר" מסביר פרל. "אמה קיבלה את הדראפט הראשון של התסריט במייל וחזרה אלינו תוך 24 שעות. היא כתבה לנו – 'אהבתי! אהבתי! אהבתי! אני שולחת מיד את התסריט לדסטין...'. 48 שעות לאחר מכן היא העבירה לנו את התגובה החיובית שהיא קיבלה מדסטין. כמובן שהיו לשניהם מספר הערות, אבל בעיקרון הם נתנו לנו את הסכמתם להשתתף בסרט, וזה היה דבר חשוב מאוד מבחינתנו".

"מהרגע שהבנתי שדסטין יגלם את 'הארווי' מיד ניגשתי לשכתב עבורו את התפקיד", מסביר הופקינס. "ידעתי שהוא יהיה 'הארווי' נהדר, וכשדמיינתי אותו ואת אמה משחקים יחד,  פשוט התמוגגתי".

ומדוע בחור צעיר כמוך בחר לספר את סיפור אהבתם של זוג מבוגר?

"בעיניי מערכת היחסים הרומנטית של זוג מבוגר מעניינת יותר מזו של זוג צעיר" הוא משיב. "לזוג מבוגר יש ניסיון חיים ומטען פסיכולוגי גדול שנצבר במשך השנים. כתסריטאי זה מאפשר לי לבנות דמויות מורכבות ומעניינות יותר מאלו של זוג מתבגרים שחווה אהבה ראשונה. חוץ מזה, אני מאמין שנמשכתי לרעיון דווקא בגלל שהוא זר לי. הרי לא רואים כיום סרטים שעוסקים בסיפור אהבתם של גברים ונשים מעל לגיל חמישים".

הופמן מסכים. "אני חושב שגבר שנישואיו כשלו מבין לפתע שהוא אינו שולט בחייו כפי שהוא תמיד האמין. הארווי נמצא במצב הזה בסרט, וכשהוא פוגש בקייט ומזהה בה את הפגיעות שלו, הוא מאבד את אחיזתו במציאות ונסחף לגמרי. כלומר הפגישה שלהם לא מייצבת אותו אלא מטלטלת אותו, והמסע שהוא עובר הוא לכדי הבנה שהחיים אינם צריכים להיות כל הזמן בשליטה".

"להתאהב כשאתה מבוגר זה קשה כפליים", מוסיפה תומפסון. "שתי הדמויות בסרט הרימו ידיים לגבי החיים שלהן. הן ממשיכות לעבוד, לבלות ולנהל חיים שגרתיים. אבל הן לא מוכנות לחוות רגשות חדשים או מאתגרים. כשזה קורה המאבק של האינטלקט וההיגיון אל מול האינסטינקט הרגשי הוא מפרך ובלתי אפשרי. הדמויות של הארווי וקייט הן הדמויות שאני רוצה לראות על מסך הקולנוע כשאני הולכת לצפות בסרט. קייט היא כמוני, היא לא צעירה ויפה כל כך, ומכאן שקל לי יותר להזדהות עם הרגשות שלה. כשאני הולכת היום לקולנוע אני רואה קומדיות רומנטיות על דוגמנים ודוגמניות. לא רק שהם לא מעניינים אותי – הם משעממים אותי!".

ואיך הופקינס מסכם את החוויה לביים שתי אגדות משחק כמו הופמן ותומפסון?
"זה היה די מדהים", הוא משיב. "למדתי כל יום משהו חדש. מצאתי את עצמי לא פעם מסתכל על המוניטור וצובט את עצמי. 'יכול להיות שדסטין הופמן ואמה תומפסון עומדים אל מול המצלמה שלי?!'. דסטין ואמה לימדו אותי לתת ביטחון בשחקנים שלי ולפעמים גם להשאיר את התסריט הכתוב מאחור.