זוכה פרס חבר השופטים במסגרת פנורמה – פסטיבל ברלין 2009

זוכה פרס בתי הקולנוע האירופאים – פסטיבל ברלין 2009

בימוי – פיליפ ליורה

תסריט – פיליפ ליורה, עמנואל קורקו, אוליביה אדם

הפקה – כריסטוף רוסיניון

צילום – לורן דיין

עריכה – אנדראה סדלקובה

פסקול – ניקולא פיובני, ווז'איק קילר, ארמנד אמר

ונסן לנדון – סימון

פיראט איוורדי – בילאל

אודרי דאנה – מריון

דריה איוורדי – מינה

צרפת 2009, 110 דק'

הסרט "welcome" מופץ על-ידי "לב סרטים ובתי קולנוע"

ויוקרן החל מיום חמישי 14/5/09 בבתי קולנוע לב וברחבי הארץ.

סינופסיס

סרטו היפיפה והמרגש של פיליפ ליורה ("אל תדאגו, אני בסדר") מגולל את סיפורו של בילאל, נער כורדי בן 17 אשר עוזב את עיר הולדתו. הוא יוצא לבדו למסע באירופה כדי לפגוש שוב את אהבת חייו שהיגרה עם הוריה לאנגליה. בילאל מגיע לחוף בצפון צרפת, ממנו נשקפת אנגליה, וכל מה שמפריד בינו לבין אהובתו היא תעלת לה מאנש. הנער, נחוש בדעתו, מחליט לצלוח את התעלה ומתחיל להתאמן בשחייה למרחקים בבריכה הציבורית. שם הוא פוגש את מדריך השחייה סימון (ונסן לנדון) בפניו הוא חושף את תוכניתו. סימון מאמץ את בילאל אל ליבו, לוקח אותו לביתו ומשמש לו תחליף לאב. בילאל מצידו, מבלי אפילו לדעת, עוזר לסימון לעבור את אחת התקופות הקשות בחייו ולהתמודד עם הפרידה מאשתו ואהבתו הגדולה.

עד מהירה מתפתח בין שני הגברים קשר חזק, מיוחד במינו ואנושי מאוד המתגבר על מכשולי השפה ומביא כל אחד מהם להתבונן על חייו מחדש בעיניים אופטימיות יותר...

ראיון עם הבמאי פיליפ ליורה

איך נולד הפרויקט "welcome"?

ראשית, הייתה בי תשוקה חזקה מאוד לטפל בנושא הזה. באנשים הללו שמצוקה גרשה אותם מבתיהם והם מחפשים בכל מחיר אחר העיר האבודה, או הארץ המובטחת, שהיא בעיניהם – אנגליה. לאחר מסע שלא יאמן הם נתקעים בקאלה – מתוסכלים, מושפלים ונרדפים – קילומטרים בלבד מקו החוף האנגלי, הנשקף לעיניהם מעבר לתעלה.

איך נכתב הסיפור?

עמנואל קורקול ואני נסענו לקאלה. במשך כמה ימי חורף מקפיא חלקנו את פועלם של האקטיביסטים ואת מצוקותיהם של הפליטים. יותר מכל הפתיע אותנו גילם הצעיר של הפליטים – המבוגר שבהם לא היה בן 25. אפילו ילדים בני 15 יוצאים בגפם למסע המטורף הזה. פעילות באחד הארגונים סיפרה לנו שכמה מהם, באין מוצא אחר, מנסים לשחות לעברה השני של התעלה. כעבור כמה ימים נסענו חזרה לפאריס, כה נרעשים ממה שלמדנו, שישבנו בדממה במכונית לכל אורך הדרך מבלי לומר מילה.

איך התפתחה המסגרת של התסריט?

רדף אותנו סיפורו של אחד הצעירים שניסה לצלוח בשחייה את התעלה. עמנואל אמר: "הוא הולך לבריכת השחייה בקאלה כדי להתאמן." ואני הוספתי: "שם הוא פוגש מדריך שחייה." בשני משפטים הייתה לנו המסגרת לדמויות ולסיפור – וידענו שאנחנו לא בוגדים באמת של חוויית הפליטים. הנושא היה מאוד חזק ומאוד מייצג את מציאות חייהם – היינו משוכנעים שהכנוּת תנצח.

איך התפתחה דמותו של סימון?

הבטתי בפעילים וחשבתי לעצמי שכמה מהם ודאי חולקים את חייהם עם מישהו קצת פחות מסור ונדיב.

סימון אינו בחור מושלם. בצעירותו הוא החמיץ קריירה בספורט ומאז הוא אדם מריר. הוא נהפך לאדם מסוגר המכונס בתוך חייו כמדריך שחייה ודאגתו היחידה היא שאשתו מריון עזבה אותו. כשהוא פוגש את בילאל, הוא מחליט לעזור לו מכל הסיבות הלא נכונות. הוא אוסף לביתו את בילאל וחברו רק על מנת להרשים את מריון, להוכיח לה שאיננו אגואיסט ולזכות מחדש באהבתה. אבל  סיוע למהגר לא חוקי היא עבירה על החוק– והעניינים יוצאים משליטה.

הוא נקלע למערבולת...

...וככל שהוא נסחף פנימה כך הוא הולך ונקשר לבילאל.

בילאל רוצה לנסוע לאנגליה כדי להצטרף לאהובתו מינה. ניתן לסכם את הסרט כך: גבר מאבד אישה וחייו מתהפכים עליו. בחור צעיר אוהב בחורה ורוצה להגיע אליה בכל מחיר.

ושני הגורלות האלה מצטלבים – בסדר עולמי אבסורדי. הסרט מתאר כיצד יכול מפגש לסייע לאדם להתעלות מעל עצמו.

איך מצאת את בילאל?

זה החלק הקשה ביותר בתהליך הליהוק כמו – למצוא מחט בערימת שחת. כתבנו את דמותו של נער בן 17 שמדבר רק כורדית ואנגלית, נער שיחד עם ונסן, עליו לסחוב את כל הסרט על כתפיו. היו לנו חששות כבדים. לא ידענו אם קיים בכלל נער כזה. נסענו עם המלהקת מברלין לאיסטנבול, לונדון ושבדיה, היכן שמתקבצות קהילות גדולות של כורדים. חיפשנו במשך שבועות ארוכים. את פיראט מצאנו לבסוף בצרפת. הוא לא היה שחקן מקצועי ומבחני הבד הראשונים היו קצת... לא שגרתיים. אבל הייתה בו אמת, הייתה בו אינטנסיביות, ואלה עשו את ההבדל.

הוא רצה להיות שחקן?

כלל וכלל לא. הוא הגיע כחובבן. נאלצנו לשכנע אותו שישחק, לשכנע את הוריו. תחילה התכוונתי לעבוד איתו על התפקיד, לערוך הרבה חזרות, אך לבסוף החלטתי להשאיר אותו "טבעי". ככל שהתקרב מועד הצילומים התעוררו בי חששות – וגם בו. כשהגיע לסט היה מוכה תדהמה במשך שלוש שעות – ואחר כך בטבעיות רבה עשה לעצמו מקום ונכנס לתפקיד.

יש בסרט כמה שחקנים לא מקצועיים.

כל הצעירים שפוגש בילאל בקאלה נמצאו למעשה בתהליך הליהוק לדמותו. רובם הגיעו מאיסטנבול ומברלין. למדתי מהם הרבה. עליך לצלם מהר, בלי הרבה חזרות, לתת להם להתפתח בלי לכלוא אותם בפריים בצורה נוקשה מדי. זו הייתה הרפתקה גדולה – עבורם ועבורי. דריה, המשחקת בתפקיד מינה, הוכיחה עצמה כשחקנית יוצאת דופן ועתה מעוניינת להמשיך בתחום. הצלחתי לצלם איתה סצינה מסובכת מאוד, בטייק אחד, בלי חזרות, בהתבסס על האינסטינקט שלה בלבד. היא נפלאה.

כמו ברבים מסרטיך, גם כאן מקום ההתרחשות נעשה לדמות בפני עצמו.

במיוחד בבריכת השחייה הציבורית שמתפקדת כזרז לכל הסיפור: היא גם משקפת את הכישלון שרודף את סימון מצעירותו וגם את תקוותו של בילאל לחצות את התעלה.

על היוצר והשחקנים

פיליפ ליורה (בימוי)

סרטו הקודם של פיליפ ליורה, “אל תדאגו, אני בסדר" (2006), זיכה את מלאני לורן בסזאר לשחקנית המבטיחה ואת קאד מראד בפרס שחקן המשנה הטוב ביותר. בנוסף, היה מועמד הסרט לפרסי הסזאר לבימוי ולתסריט הטובים ביותר. לפני כן ביים את "המגדלור" (2004) שהיה מועמד לשלושה פרסי סזאר לשחקן, לשחקנית המשנה ולפסקול הטובים ביותר. ב-2001 ביים את Mademoiselle"" וב-1993 את סרט הביכורים שלו "מבולבל בשדה התעופה". עליו זכה בפרס הבימוי ובפרס התסריט בפסטיבל סן סבסטיאן.

ונסן לנדון (סימון)

ונסן לנדון שיחק בסרטים "קריזה משפחתית" (1992), "האורחים מהכוכב הירוק" (1995) ו"כאוס" (2001) של קולין סרו, בסרטו של מתיה קסוביץ "השנאה" (1995) וב"עושר ועושר" (2003) של פיליפ לה גאי. בתחילת דרכו הופיע ב"בטי בלו" (1986) הסנסציוני של ז'אן ז'אק ביינקס.

אודרי דאנה (מריון)

אודרי דאנה הופיעה בסרטו של קלוד ללוש "הצטלבות" (2007) ואף זכתה על תפקיד זה בפרס. באותה שנה שיחקה גם בסרטים "Our Earthmen Friends" ו- "Tonight I'll Sleep at Yours".