חוק איסור עישון במקומות ציבוריים הוא דוגמא נוספת לחוק שתועלתו נופלת מהנזק שהוא גורם. חוק זה מצטרף לשורת חוקים טריים שלא נועדו אלא לצבור נקודות ליוזמיהם ולהעלות קרנם בעיניי הציבור (הרחב או הצר) כגון: כן / לא שילוט חוצות לאורך נתיבי איילון, כיסאות מוסיקליים במקומות עבודה, ודומיהם. חוקים שמערערים עד זרא את אמון הציבור בנבחריו. אבקש להבהיר שאינני מעשן, נהפוך הוא בריבוע, אולם אף אני נוכחתי לדעת שהחוק הזה, מקורו במקח טעות.

לא סוד הוא כי במדינתנו הקטנה קיימת בעיה גדולה של אכיפה. מטבע הדברים במדינה כזאת יש להמעיט ככל שניתן בחקיקה (מחוץ לדין הפלילי) שהאכיפה שלה בעייתית, עד להבראתה של מערכת האכיפה על כל ענפיה, שאם לא, כל חוק שכזה מכביר את התפוררות המדינה בעיניי אזרחיה. אולם בכנסת מעדיפים לטמון ראשם בחול ולנהוג כמו מדובר במדינה מתוקנת בעלת מערכת אכיפה מתפקדת, וחדשות לבקרים מרימים חוק אופנתי שנוכחותו בולטת עוד יותר לאור היעדרם של חוקים שהם בליבה של כל מדינה מתוקנת, ובראשם חוקה לישראל, לעגן לא יותר מאשר את זכויותינו הבסיסיות כבני אדם.

זה לא עשן הסיגריה שצורב בעיניי המאדימות, לא הסרטן שמתפתח בריאותיי הפאסיביות, זה העלבון, שנפלט היישר לתוך פניי הנדהמות, העלבון על היותי אזרח למדינה שמאפשרת לרמוס כך את כבודי, שאינה נוקפת אצבע שעה שאני נשטף עשן מצחין שהיא עצמה אסרה. ולעזאזל הבריאות.

שוב ושוב מנסה לתפוס את עיניי המלצר שחומק ממני באלגנטיות, כמי שיודע בדיוק מה אני עומד לדרוש ממנו, או את תשומת ליבו של המאבטח שבקניון, שבדיוק בשעת צרתי מקבל קריאה בקשר להוריד מהקומה התחתונה מחבל מתאבד בפוטנציה. מה פתאום הפכתי אני להיות המוציא לפועל של דבריי כנסת ישראל חיים? מדוע עליי להיות המניאק בחתונת בת דודתי ולבקש מהדוד יוסף לכבות את הנאתו היחידה בחייו האומללים? אם לחוקק חוק, אז בראש ובראשונה לדאוג שמישהו (אחר מאנוכי) יאכוף אותו.

אמנם לא חסרות הזדמנויות להיווכח כיצד חוקים מושמים לקלס, למשל חוקי התעבורה המתרסקים לנגד עינינו פעם אחר פעם תחת גלגליהם של פושעי הגה, שמקומם מאחורי סורג ובריח. אלא שכאן אין מוטלת (או מסתלסלת) חובת האכיפה לפתחי, ואין אני האחראי (דומה הבלעדי) להתקיימותם.

אני מתגעגע לימים טרם החוק, עת הייתי משוחרר מעול אכיפתו. אולי בלעתי הרבה יותר עשן,  אולם בערתי הרבה פחות מתסכול. כי תאמינו או לא, זה התסכול שיהרוג אותי, הרבה לפני סרטן הריאות.

נלקח מתוך "תזה"-עיתון הסטודנטים של תל אביב. גיליון מס' 127
נכתב על ידי: שמואל שלג shmuel1@post.tau.co.il