False ג'סי
פרופסור

ג'סי

סתם עוד טעות בשורה ארוכה של מחדלים וכשלונות שאני יוצר

שיר ליברמן | 22.09.2008
ג'סי

אחד הדברים היותר טובים שהיו בה ולא באף אחת אחרת היה הקול שלה שהיא צוחקת, קול משוחרר ואוורירי שנשאר איתך גם שעות אחרי שהיא הייתה הולכת. תמיד שהייתי מרגיש לבד אפילו שלא היינו ממש ביחד הייתי קורא לה לבוא אלי, נכון שהיא לא לגמרי הייתה נענית לי תמיד ולפעמים גם הייתי מרגיש את השיברון לב הזה שעולה בך מתי שאתה יודע שהיא עם מישהו אחר שהוא לא אתה. יש שיאמרו שהשיברון לב הזה מורגש רק שאתה יודע שהפסדת אהבה אמיתית אבל אני אומר שזה פשוט סוג של החמצה כי אתה יודע שאין משהו אחר יותר טוב בעולם המנוכר הזה שיקח ממך את הבדידות כשאתה מרגיש את כל הקשיים הישנים עולים והבדידות כל כך עמוקה שאתה כבר לא מסוגל לנשום.

 

שבוע שלם כבר עבר מאז הפעם האחרונה שקראתי לה לבוא אלי ואני עדיין מרגיש את המרירות בקול שלה שהיא הייתה כאן אצלי ואמרה לי שאם אני לא ממש אוהב אותה אז למה אני ממשיך לקרוא לה ולכבול אותה אלי? היא סיפרה לי שיש מישהו באוניברסיטה שלומד איתה ושהיא ממש מחבבת ואולי אפילו יש לה סיכוי להיחלץ מהקשר ההרסני שלנו הנטול אהבה ולחוות קצת אושר בעולם הארור הזה. לא רציתי לומר לה שאני צריך אותה ושאני אעשה את המקסימום שהיא לא תרגיש שהיא סתם כי אז אולי הייתי משקר לה ואם יש משהו שאני לא , זה שקרן.

 

שהכרנו הכל היה שונה היא הייתה מלאת שמחת חיים, חופשייה ופתוחה לכל דבר, אני חושב שחלק מהעובדה שאני כבר מוכן לשחרר אותה מהחיים שלי זה שהיא איבדה בגללי כל מה שהיה בה ממה שחיבבתי, אני יודע שזה לא צודק אבל היי יש הרבה דברים שהם לא הוגנים בחיים האלה. אני יודע שאני נשמע כמו איזה בן – זונה אגואיסט שממש לא מתחשב באף אחד אבל אני לא חושב שאני צריך להרשים פה מישהו ואפילו זאת בכלל לא המטרה. וגם ג'סי היא לא בדיוק הסיפור פה זה בעצם סיפור על מישהי אחרת מישהי מושלמת עם חיוך צחור ועיניים כל כך עצובות שלא תאמינו. יש המון פעמים בחיים שאתה אומר לעצמך היי אני לא מוכן למחוייבות הזאת ! אחד הרגעים האלו בדיוק היה הרגע שפגשתי את גילי.

 

קצת אחרי שהשתחרתי מהצבא ושנייה לפני שהייתי בדרך למזרח הרחוק לעשן כמה שיותר סמים ולחשוב כמה שפחות פגשתי אותה בחנות למטיילים, בדיוק חיפשתי איזה אוהל שיכנס לי בקיטבג העמוס גם ככה ושם בין השקי שינה לנעלי מטפסי הרים היא עמדה וחיפשה לחבר שלה איזה זוג שרוכים משופצרים לנעלי צבא שלו. אני יכול לשקר ולומר שהזמן נעצר מלכת וכל מה שיכולתי לשמוע זה את האיוושה החרישית של הנשימות שלה והכל אבל לא, אפילו לא העפתי עליה מבט נוסף וזאת היא בעצם שפנתה אלי. אני חושב שהיא שאלה אותי אם אני יכול להוריד לה איזה משהו ממדף שהוא קצת גבוה.

 איכשהו שלא ממש בכוונה המשכנו יחד לקופה ואז לכוס קפה בקפה ממול. היא סיפרה לי שהיא רק עכשיו חזרה מאיזה טיול לאוסטרליה ושיש לה המון שאיפות בחיים ואחת מהן היא לנסוע למקסיקו ולהרגיש את התרבות מהספרים של גארסיה. הקשבתי לה בחצי אוזן גם כשהיא סיפרה שיש לה חבר ושהוא משרת בקרבי ושהיא ממש אוהבת אותו.

 

אולי החוסר יכולת להתחייב למשהו או למישהי אחת נובע איפשהו מהילדות שלי מאיזה חסך באהבה או אולי יותר מידי אהבה, זה לא ממש משנה כרגע. קשה לי לתאר לכם את המצוקה שתקפה אותי שהעניינים התחילו להתקדם אצלנו והיא נפרדה מהחבר שלה בשבילי, הרצון לברוח בגלל המחנק הזה שהרגשתי שאני פשוט לא רוצה להיות שם איתה ושאם אשאר לעוד רגע אני אאבד את השפיות שלי. היינו הרבה אצלי בדירה, ראינו סרטים ובישלנו ארוחות ביחד וברגע שהיא הלכה לישון הרגשתי את זה מגיע , התקף שקט של פניקה שמחלחלת לך לתודעה ואתה יודע שאם תשאר ככה עוד רגע אתה פשוט מאוד תמות.

רציתי ללכת ולאן יכולתי ללכת הרי היינו בדירה שלי.  

 

כשהיא התעוררה מאוחר בלילה יצאנו לפאב השכונתי כדי לשבור קצת את המחנק שעלה בי מהביחד הזה, לא אמרתי לה כלום, לא הרגשתי שהיא מוכנה להתמודד עם הנחשים האילו שרוחשים בקרבי. אני לא חושב שסתם כל אחת יכולה לקבל משהו כל כך יוצא דופן כמו מה שאני מרגיש שאני עם מישהי, אני לא יודע אם זה נורמאלי להרגיש את הצביטה הזאת בלב שאולי היא מקסימה אבל יש שם את ההיא שהלכה לה ואותה אני באמת רוצה. התחלתי להרגיש שאני חוזר לעצמי והיא שוב נראתה לי מפתה ושנונה באור המעומעם, עשן סיגריות ומוזיקת גאז' חמימה.  האם היא מבינה? שאני איתה ויש אחת שלופתת לי את הלב, אחת שהסתכלה לי עמוק בעיניים בכל פעם שהזדיינו ובכתה כאילו שזאת הפעם האחרונה, היא תמיד אמרה לי שהיא בוכה כי היא חושבת כבר על אחר כך, הרגע שבו אני אלבש את המעיל שלי ואחזור לת"א שלי והיא תישאר לבד בירושלים הקפואה.

 

הבקרים שבהם אתה קם לבד ונלחם בקורי השינה כדי להתעורר וללכת לעבוד, אתה לוגם את הקפה המר בגועל מעשן סיגריה ואומר לעצמך שאלה החיים ואין ברירה אלה לקום ולהרוויח קצת כסף. מישהו שפגשתי פעם באיזה בית קפה פה בשכונה אמר לי פעם שהאדם יצא מהמערה שלו כדי לעבוד רק משום שלא הייתה לו ברירה והוא גווע ברעב והנה אני חשבתי לי שבעבודה יש איזשהו סיפוק והנאה. אני צריך את השקט שלי ואולי העבודה שלי היא לא הכי מנותקת מבני אנוש אבל בתור שומר אני לפחות לא צריך להיות חברותי רק לבדוק אם יש כלי נשק ולקרוא את הדף הבא בספר שלי. שהייתי בן 17 חשבתי שאני אמצא עבודה טובה כזאת שבה לא ממש עובדים אבל מסתבר שהאורח חיים התל - אביבי שכולל בין היתר הרבה דרינקים סיגריות וג'וינטים עולה לי כסף ואין לי ברירה למרות שהייתי מעדיף להשאר בבית לקרוא ספרים ולא לתקשר עם העולם החיצון אבל אולי אצל כולם זה ככה?

 

בבוקר הזה קרה משהו קצת חריג, שהרמתי את הראש לראות למי אני בודק את התיק ראיתי אותה, היא עמדה שם בחיוך עקום ואני מתאר לעצמי שהיא לא ציפתה לראות אותי שם אבל מצד שני אם הייתם שואלים אותי לפני חצי שנה שעוד למדתי באוניברסיטה תקשורת גם אני לא חשבתי שאני אבזבז את החיים שלי בתור שומר במסעדה בינונית בטיילת. היא אמרה לי שלום וגם שאלה קצת מה חדש אבל הרגשתי שלא נוח לה מהסיטואציה ושהיא רוצה ללכת ולשכוח שהיא ראתה אותי. כזאת היא הייתה ג'סי הרכה והנאיבית. החלטתי למצות את הרגע עד תום ולסחוט ממנה כל טיפת אנרגיה שהיא עוד הצליחה לאגור לרגע הסציפי הזה שהיא כנראה ציפתה שיהיה בסיטואציה אחרת, אני ידעתי שאני לא רוצה אותה אבל חשבתי לנסות ולבדוק אם יש לי עדיין את מה שגורם לנשים להתבלבל ולהזכר במשיכה ובהתאהבות שהייתה פעם לפני שהרחקתי אותה ממני סופית. אז היא נשברה וקבענו לקפה ליד הבית שלי אחרי העבודה. אני לא יודע למה אני עושה את זה לגילי הרי הבטחתי לה שאני לא אפגע בה ככה יותר אבל הרצון להרגיש את העליונות הזאת על מישהי אחרת שמשקשקשת כשהיא רואה אותי לא נתן לי אופציה אחרת. הפגיעות המתוקה הזאת עושה כל אישה לכל כך נחשקת ועם זאת כל כך שנואה.

 

ג'סי נשברה היא שכבה עירומה על המיטה שלי ובכתה שהיא לא יכולה לשכוח אותי ושהחיים הם רצף של סבל ושעות שלא עוברות בלעדיי, היא אוהבת אותי ואיך אני לא מבין שאנחנו מושלמים ביחד? היא יוצאת עם אחרים ומתנשקת ונאהבת אבל היא לא מתאהבת, אותי היא רוצה ולמה אני לא מבין? למה כל הנשים תמיד נופלות שדודות לרגליי ורק ההיא שאני משתוקק לה בכל רגע שאני נושם שמה עלי זיין, אני יודע שאני בוטה אבל זה ככה קשה לי לנשום אבל לא עכשיו, עכשיו אני פשוט מאוד רוצה שג'סי תלך , היא סתם עוד טעות בשורה ארוכה של מחדלים וכשלונות שאני יוצר. הגוף העירום שלה החל לעורר בי בחילה, הטבעיות שבה היא בכתה לי על המיטה גרמה לכל המעט תשוקה שעוד הייתה בי קודם להתמוסס. למה אני צריך את זה?  ביקשתי ממנה ללכת, היא לא האמינה לי שאני רוצה שהיא תלך, היא התייפחה ורעדה, אני לא יכול לסבול את זה יותר "תלכי!" .

 

אני לא יוצלח בשום דבר, לא יוצלח בחיים האלו, לא יוצלח בתוך המשפחה שלי, לא שווה כלום, אני כלום. בתוך תוכי אני מבכר להיות נאהב, השעות נערמות כאילו היו שקי חול במוצב צה"לי, האויב שלי הוא בפנים, בתוכי ולא מעבר לגבול.

 

אני לבד.

הדפסה   שלח לחבר

עוד כתבות

תגובות

סה"כ 3 תגובות
מאת
כותרת
תוכן
יפה ומרגש (לת)
מאת גאון | 22.09.2008
מקסים!!
פשוט אין מילים... את כותבת מדהים שירוש!
מאת נעמה :] | 22.09.2008
יפה
אתה צריך לכתוב עוד
מאת דויד22 | 23.09.2008
בחזרה לדף המגזין הראשי
האם אתה מרוצה מהמסלול בו אתה נמצא
שלח
אתר פרופסור הינו אתר לסטודנטים ובוגרים הכולל תוכן אקדמי רב מסוגים שונים: עבודות אקדמיות, מבחנים, סיכומים, מלגות, תרגומים, בנוסף ניתן ליהנות ממגוון מלגות ומכירת תוכן אקדמי.