כולנו מכירים את סיפור הבריאה: חוה, נחש, פיתוי, אדם, עלי גפן מעפנים על איברי המין ונחיתה קשה על אדמתו הסרוחה של כדור הארץ. מה שרובינו לא חשבנו עליו זה המשמעות מאחורי סיפור הבריאה. אדם וחוה, שני נערים כבני 13-15, חיו לבד בין עצי פרי, נהרות זכים, שמיים כחולים במעין... גן עדן כזה. חוה, בדיוק כמו שאר בנות מינה בימינו, חשה התעוררות ובגרות מינית לפני אדם וחיפשה לה בולבולון קטנטן לספק בעזרתו את היצר המתעורר. חיפשה חיפשה ובלבה אמרה: "אני ארצה את אדם, הדוחה הזה, רק אם יהיה הגבר האחרון בעולם". וראו זה פלא, הוא אכן היה האחרון. וכך, החליטה חוה לפתות אותו כדי שיכנס איתה למיטה. היא פיארה את עצמה, המציאה אקסים כדי להיראות בעלת ניסיון, אמרה שהפיל והנמר בדיוק התחילו איתה אתמול, כדי לעורר קנאה ולבסוף זכתה לסקס קדום ובלתי מהנה בעליל.

עכשיו, נחשו מי הציץ בכל המתרחש? נכון. אלוהים. וכשהוא ראה את חוה עושה את ריקוד הקופיפים עם אדם, הוא התעצבן. מאוד. הוא בכלל יצר את אדם כדי שיהיה משרתו האישי ואת חוה בשביל עצמו. בגלל זה אסר כל מגע ביניהם. הוא חיכה שאדם יגיע לגיל 16, הגיל החוקי בו ניתן להעסיק נערים, ושחוה תגיע לגיל 18 (היו לו כמה הרשעות קודמות בגלל סיבוכים כאלה ואחרים עם קטינות והוא לא רצה שהמשטרה תציק לו). אז כאמור אלוהים התעצבן. וכשאלוהים זועם, זה לרוב מסתיים ברעמים וברקים ואם הוא במוזה, בכלל,  מופע אור-קולי משגע. השם נעלב עד עמקי נשמתו והעיף את שני הסוררים לכדור הארץ.

אותי מקוממים כמה דברים בסיפור הבריאה: העובדה שאלוהים עדיין לא הלך לסדנת ניהול כעסים, הפדופיליה וכמובן, חוסר התום, שמתבטא גם בימנו אנו.
מה בוער לבנות חוה, אשר בקושי הצליחו לעבור בשלום שנים עשר קיצים, כשבכלל נולדו בחורף, להיכנס למיטה עם בני אדם, שבוגרים מהן בעונה וחצי?
האם התום שיאבד או אבד להן, שווה מפגש כה חסר משמעות? או שמא, הן עצמן תמימות כל כך, עד שהן לא מבינות שתומן יאבד או ייגנב על-ידי צאצאיו של יצור שתוכנן בכלל להיות משרת?!

תום, כמו אפנדיציט, יש רק אחד. כאשר מאבדים אותו, לומדים לתפקד גם בלעדיו. אך למרות זאת, אני מנסה לשמר את טיפותיו האחרונות ולמנוע את הנפילה בחבטה קשה אל כדור הארץ.


נלקח מתוך "תזה"-עיתון הסטודנטים של תל אביב. גיליון מס' 127
נכתב על ידי:יסמין וילקומיר jasminev@gmail.com