אומרים שהשנים שבהן אתה סטודנט הם השנים היפות ביותר, חיזורים, אקשן, רכילות על מרצים, ושאר בלאגן...

טרם התחלתי לימודיי בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, התמלאה בי תחושה חזקה כי אני הולכת ללמוד הלכה למעשה את מהותו של מקצוע הרווחה, ומיד אהפוך למומחית בעשיית צדק חברתי.

מרצים רבים בבית הספר חורצים על דגל הרצאותיהם את נושא שוויון ההזדמנויות עבור כל אדם, וכי זכויות סוציאליות הם זכות של כל אדם באשר הוא אדם. ישנם שמצליחים לשכנע אותנו כי עלינו לקדם את החלש ולסייע לו על מנת שיוכל לעמוד בנקודת הפתיחה עם כולם, ובאמצעות הקשבה אמפטיה העצמה וסיוע נדרש, עוד נצליח לעשות שינוי... אושר נתמלא בי למשמע מילים אילו ולא נותר לי אלא, לאמץ לחיקי  אג’נדה יפיפייה זו. אומנם כנראה שגם בעיני המרצים... צדק חברתי בתוך בית הספר הוא בגדר פנטזיה בלבד...

אברהם דורון, מחלוצי מקצוע העבודה הסוציאלית בישראל, מסביר כי אחד מיעדי מדינת הרווחה, שחייליה הם העובדים הסוציאליים, הוא יצירת שוויון הזדמנויות בכל תחומי החיים, בפרט במתן שוויון הזדמנויות בשירותי חינוך עבור כלל אזרחיה של המדינה.

אפליה מתקנת – או מתנקלת?? מדינת ישראל כמדינה רווחה השכילה לכונן אפליה מתקנת עבור סטודנטים מהאוכלוסייה הערבית, ואף חלקם זוכים למלגות מימון לימודים על מנת שיוכלו להמשיך ולהשתלב במקצועות אקדמיים, וזאת כאמצעי לצמצום הפערים החברתיים. ערך שוויון ההזדמנויות, אשר ממנו "נולדה" האפליה המתקנת, מבקש להתאים את מבחן הסף עבור האוכלוסייה שברצוננו "להעדיף". 

ואכן קיימת התחשבות באוכלוסיית העולים ובאכלוסיה הערבית, שהעברית אינה שפת האם שלהן, הן במבחני הסף (כדוגמת הפסיכומטרי) והן בהקצאת מקומות על ספסל הלימודים.  אך גורלו של אותו ספסל הוא שישב עליו סטודנט מתוסכל. לא תכני הלימודים ולא הבחינות מאפשרים שוויון הזדמנויות להצלחה עבור אותם "סטודנטים מועדפים", והמוסד האקדמי שקידם את פני התלמיד מציב בפניו משוכות שלא יוכל לדלג עליהם. סטודנטים ישראליים רבים מגיעים לארצות אירופה הקרירות על מנת לשקוד על לימודי רפואה. רובם דווקא לא זוכים ליחס קריר מהסגל האקדמי, כמו העולים החדשים בארץ, שחלקם אף עלו ארצה במיוחד על מנת ללמוד בארץ הקודש. חשוב לציין שבפקולטות רבות באוניברסיטת תל אביב, ולא רק בביה"ס לעבודה סוציאלית, מתעלמים המרצים מקשיי שפה של רבים מהסטודנטים. הסטודנטים העולים ובני מיעוטים נאלצים להתמודד עם נוסחי מבחנים, ולא עם החומר ששקדו עליו במשך סמסטר שלם! המאזניים מפחיתות את כובדו של ערך שוויון ההזדמנויות אל מול עצלותו של המרצה לכתוב שני נוסחי מבחנים.מבוכה רבה שוררת בחדרי ההרצאות כששוב עולה שמה של  האוכלוסייה הערבית כדוגמא לאוכלוסייה מתויגת, ומרצים אף לא נמנעים מלתארה על ידי הסברים סטריאוטיפיים. אני מסכימה שאופן הפליית האוכלוסייה הערבית הינה דוגמא מצוינת להרצאות הסוציולוגיה, אך אני מניחה שלפני הבאת החומר להרצאה על המרצה לעדן ולהסיר את הפן הביקורתי שלו על אותן אוכלוסיות. ידוע כי קורבנות נוספים בשיעורי הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה הם אוכלוסיית החרדים והקהילה ההומו לסבית, אך ראוי לציין ששמם לא ניזכר פעמים רבות ובהקשרים שליליים כל כך. לסטודנט הערבי לא נותר אלא לחוש תסכול על דו פרצופיותה של המערכת. ביה"ס לעבודה הסוציאלית מעניק לתלמידים מסגרת ייחודית של הכשרה מעשית בו רוכש הסטודנט מיומנויות שמאפשרות לו לזהות מצוקות אצל הנזקק לשירותי הרווחה, לסייע לו לממש זכויותיו ואף ליצור שינוי בחיי המטופל.    

אם כך - הייתכן שסטודנטים רבים כל כך לעבודה סוציאלית אינם מזהים את הצורך הזועק של חבריהם לספסל הלימודים???   עובדים סוציאליים טריים, שזה עתה סיימו לימודיהם בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, מעידים על כך שהמצב אינו משתנה כבר שנים ...

האם בית הספר לעבודה סוציאלית מתקשה ליישם את הערכים שעל פיהם אמור להכשיר את חיילי הרווחה לעתיד? שוויון הזדמנויות – לא לכולם כפי הנראה בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב לא השכיל להפנים ערך זה, למרות שתלמידיו בקיאים מאוד בכתביו של דורון. מדינת ישראל אינה יכולה להתגאות באנשי הרווחה שלה, והוכחה לכך היא מבט חטוף בעיתון היומי.  אומנם מן הראוי שבית הספר לעבודה סוציאלית יישם הלכה למעשה את ערכיו ולא רק ינסח עליו שאלות במבחני הפרקטיקה.