מיכל, חברה טובה מהלימודים, מתקשרת אלי במוצאי שבת: "מה דעתך על ערב בירות, רק בנות?"

קפצתי על המציאה! הבר בקצה הרחוב ידוע כפיק- אפ בר רציני ולמרות שבנות נורא אוהבות להצטייר כחסודות וטהורות, גם אנחנו מעדיפות להגיע מידי פעם לברים המזכירים באווירה את דוכני הבשר בשוק הכרמל, ואם להגיד את האמת, אחרי אירועי הפרקים הקודמים לא יזיק לי אם בחור חסון ינסה לזרוק לי כמה משפטי התחלה נדושים להעלאת האגו.  

לבשתי שמלה קצרצרה, נעלי עקב גבוהות במיוחד- מאלו שאי אפשר לעמוד עליהם יותר מ-10 דק' ברציפות, ואפילו התאפרתי. את מיכל פגשתי בבר כשהיא כבר מחזיקה כוסית יין לבן ומפלרטטת עם בחור חתיך מעברו השני של הבר, במבטים מרמזים.

ברגע שהתיישבתי, התחלתי 'לסרוק את השטח' בחיפוש אחרי מטרה להתביית עליה. בעודי מנסה לצוד במבט איזה גברבר חתיך, למטרות רציניות בלבד, עיניי נוחתות על זוג המתגפף בעברו השני של הבר. בחורה בלונדינית נמרחה על בחור, שמשום מה מאוד הזכיר לי את נתי, חבר שלי לשעבר. רגע....זה באמת נתי! לא התראינו כחצי שנה, מאז הפרידה, ופתאום הוא יושב מולי וסביבו כרוכה, לא פחות ולא יותר, איזו בלונדינית. אני מתארת לעצמי שמי שהסתכל מהצד לא ממש הבין למה אני מחליפה צבעים כמו זיקית, מחיוורון מבהיל לאדום עגבנייה ואז לירוק מקנאה. סימנתי למיכל, בשקט ובעדינות, שהגיע הזמן ללכת. לא רציתי לעשות סצנה אבל הדבר האחרון שרציתי להיתקל בו במצבי הוא האקס מתחרמן עם איזו פרחולה על הבר. שילמתי מהר וברחתי משם כל עוד נפשי בי, אני לא בטוחה שהשארתי אפילו טיפ לברמן מרוב הלחץ לצאת משם. אותו ערב נכנסתי למיטה מוקדם מהרגיל ופיקחת משציפיתי. לא הפסקתי להטריד את עצמי בשאלות: כמה זמן הם יחד? גם לה הוא אומר שהיא אהבת חייו? גם לה הוא פינה מדף בארון שיהיה רק שלה? וכשהיא קמה בבוקר גם היא מכינה לו את הקפה השחור בדיוק כמו שהוא אוהב, עם כפית סוכר והמון קפה? לקח לי קרוב לשעה להירדם, לא יכולתי להפסיק לנבור בכל מה שקרה, עד כמה שזה מכאיב.

בשמונה אפס אפס בבוקר הטלפון מצלצל, אבא שלי על הקו. "תשמעי דקלו'ש, אנחנו נוסעים לצימר ברמת הגולן, רוצה שנאסוף אותך בדרך?"

חופשה חינם, על חשבון ההורים? למה לא!

חצי שעה מאוחר יותר נכנסתי לאוטו של ההורים ואז, כרגיל, התחילה חקירת השב"כ הרגילה: "מה את עושה בחופשת הסמסטר כל היום? מתי מתחילה שנת הלימודים הבאה? את יוצאת עם מישהו?". אז מתחיל הנאום הקבוע: "מה תעשי עם תואר ראשון באומנות והיסטוריה, חבל שלא הלכת ללמוד משפטים".

אחרי שעתיים וחצי של קדיחת מוח שלא הייתה מביישת מקדחה מקצועית, הגענו, ברוך השם, לאזור רמת הגולן לצימר "בתי נורית" שבישוב רמות. נוף הכינרת שנשקף מחלון הבקתה היה שווה את הנדנודים של ההורים. הכנרת כל פעם מדהימה אותי מחדש גם כשהיא כבר מזמן לא אגם אלא אגמון מסכן. התרווחתי לי על הערסלים הפזורים בחצר, עם נגן MP3, בתקווה לחסום כל זיכרון של נתי מתמזמז לי מול העיניים עם אותה בלונדינית.

התעוררתי בבהלה כשאחותי הקטנה, בת ה-15, החליטה לנדנד לי את הערסל בפראות.

"יאללה קומי, אנחנו הולכים לשוט בקיאקים, איזה כיף!" 

למרות גילי המופלג, גם אני התלהבתי מהרעיון של שיט אימתני על נהר הירדן...הלא כל כך אימתני.

ב-12 בדיוק הגענו ל"אבו קייק", לבושי בגדי ים וערוכים להרפתקה. אחרי תדריך קצר, יצאנו לדרך. אבא שלי הליצן הזה, ניסה להוכיח איזה גיבור הוא וניסה להתקדם לעבר קדמת הקייק בניסיון להוביל, כנראה שיש לו חסכים בתחום הפיקוד מתקופת הצבא. לא סיימתי את קו המחשבה הרגשתי איך כל הקייק מתנדנד, אבא שלי אחרי הכל לא איש קטן מימדים במיוחד, ופתאום הרגשתי חבטה ענקית וספלאש ענק של מים השפריץ על כולנו. אבא שלי, הגאון הגדול, נפל למים עם המצלמה, שאמרו לו מראש לא להעלות לקייק, והפלאפון שהוא לא הולך לשום מקום בלעדיו למקרה שמלכת אנגליה תחליט להתקשר אליו.

אין ספק שזוהי פסגת השבוע שלי!

אחרי שאבא שלי איים לתבוע את כל חברת "אבו קייק", בניו, בנותיו, נכדיו וניניו שטרם נולדו, יצאנו בבושת פנים מהאתר בחזרה אל הצימר.  אבא שלי כבר איבד כל חשק לצאת למסלול טיול נוסף והחליט שהפעילות המשפחתית הבאה היא לארוז את התיקים מהר ולברוח חזרה לתל אביב. הייתי מאוכזבת מצד אחד, אבל מצד שני החלטתי שהדביקות המשפחתית חייבת להיגמר ומהר, אחרת אני אצא מדעתי. סה"כ יצאתי מרוצה, גם אם החופשה מעט התקצרה. המשימה הבאה היא לחזור לתל אביב ולהתמודד עם הרעיון שהאקס שלי המשיך הלאה, יוצא ומבלה, ואני עוד תקועה על מה שהיה, והכי גרוע, על מה שניגמר.