שאיפתה של האליטה האשכנזית-חילונית-סוציאליסטית-יונית לחזור ולכבוש את זירת המנהיגות הצבאית והפוליטית, הייתה אחת הסיבות לקיומה של תכנית ההתנתקות – תיאוריה זו של ד"ר אודי לבל, היא אחת מתוך קרוב ל- 50 מחקרים חדשים שיוצגו במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, במסגרת "כנס מחקרי יהודה ושומרון ה- 18", כנס מדעי רב-תחומי המתקיים בשיתוף פעולה עם מו"פ אזורי השומרון ובקעת הירדן. הכנס יתקיים ביום חמישי ט"ז בסיוון תשס"ח, 19 ביוני 2008.
במסגרת מחקרו "'להחזיר עטרה ליושנה' - קבוצות ותהליך ההתנתקות: תחרות אליטות במרחב צבא-חברה בישראל", מציע ד"ר לבל אפשרות ראייה פנים-ישראלית (אינטרנית) לבחינת מטרת תהליך ההתנתקות במסגרת יחסי צבא-חברה בישראל, זאת בניגוד למקובל בחקר צעדי מדיניות ויחסים בינלאומיים, המתבונן חיצונית (אקסטרנית) על הכרעות מבצעיות-מדיניות. מחקרו עקב אחר כמה קבוצות בחברה הישראלית, לרבות השיח והרטוריקה הפוליטית שהובעה על ידם ערב ביצוע ההתנתקות ולאחריה.
לטענתו, מוטיבציה והיגיון מרכזיים למהלך ההתנתקות היו לשם ביצוע חילופי אליטות בזירה הביטחונית-הישראלית: מראשית קום המדינה ועד לאמצע שנות השמונים הונהגה המדינה על ידי קבוצות מן המרחב האשכנזי-חילוני-סוציאליסטי-יוני ישראלי. בתהליך שהחל ממלחמת ששת הימים, והתגבר לאחר מלחמת לבנון הראשונה, העדיפו קבוצות אלו זירות חלופיות לקידום ערכיהן, בעיקר המשפטית והתקשורתית. במשך שנות התשעים, בייחוד לאחר המהפכה התקשורתית והחוקתית, נראה היה כי זירות "חדשות" הן אלו המעצבות הדומינאנטיות את סדר היום הישראלי. לזירה הביטחונית נכנסו מייצגי המרחב המזרחי-דתי-ניצי ישראלי, תהליך שכונה כמעבר לצבא אתנו-רפובליקאני. לאחר אינתיפאדת אל אקצה, כאשר הזירה הצבאית שבה לבלוט כמזינה את המנהיגות הפוליטית – ניסו האליטות המייסדות, באמצעות תכנית ההתנתקות, לשוב ולכבשה.
הניסיון להצביע על היגיון פנים-חברתי זה תוקף באמצעות ניתוח השיח - ניתוחי תוכן (של מסמכי מדיניות, אמצעי תקשורת וקבוצות דיון אינטרנטיות), ותוצאות קבוצות מיקוד (שבוצעו בקרב שלל שחקנים - מתנחלים והנמנים על הציונות הדתית, משפטנים בכירים מן הממסד הציבורי הישראלי, בכירי צה"ל בדימוס, חברי הזירה התקשורתית ועוד).
בכנס ייערכו שישה מושבים בתחומים שונים, והוא מתקיים בסיוע מכון הקרן הקיימת לישראל לתולדות הציונות וההתיישבות. לקראת הכנס יצא לאור קובץ י"ז של מחקרי יהודה ושומרון, שהוצגו בכנס ה- 17 לפני כשנה.
במסגרת מחקרו "'להחזיר עטרה ליושנה' - קבוצות ותהליך ההתנתקות: תחרות אליטות במרחב צבא-חברה בישראל", מציע ד"ר לבל אפשרות ראייה פנים-ישראלית (אינטרנית) לבחינת מטרת תהליך ההתנתקות במסגרת יחסי צבא-חברה בישראל, זאת בניגוד למקובל בחקר צעדי מדיניות ויחסים בינלאומיים, המתבונן חיצונית (אקסטרנית) על הכרעות מבצעיות-מדיניות. מחקרו עקב אחר כמה קבוצות בחברה הישראלית, לרבות השיח והרטוריקה הפוליטית שהובעה על ידם ערב ביצוע ההתנתקות ולאחריה.
לטענתו, מוטיבציה והיגיון מרכזיים למהלך ההתנתקות היו לשם ביצוע חילופי אליטות בזירה הביטחונית-הישראלית: מראשית קום המדינה ועד לאמצע שנות השמונים הונהגה המדינה על ידי קבוצות מן המרחב האשכנזי-חילוני-סוציאליסטי-יוני ישראלי. בתהליך שהחל ממלחמת ששת הימים, והתגבר לאחר מלחמת לבנון הראשונה, העדיפו קבוצות אלו זירות חלופיות לקידום ערכיהן, בעיקר המשפטית והתקשורתית. במשך שנות התשעים, בייחוד לאחר המהפכה התקשורתית והחוקתית, נראה היה כי זירות "חדשות" הן אלו המעצבות הדומינאנטיות את סדר היום הישראלי. לזירה הביטחונית נכנסו מייצגי המרחב המזרחי-דתי-ניצי ישראלי, תהליך שכונה כמעבר לצבא אתנו-רפובליקאני. לאחר אינתיפאדת אל אקצה, כאשר הזירה הצבאית שבה לבלוט כמזינה את המנהיגות הפוליטית – ניסו האליטות המייסדות, באמצעות תכנית ההתנתקות, לשוב ולכבשה.
הניסיון להצביע על היגיון פנים-חברתי זה תוקף באמצעות ניתוח השיח - ניתוחי תוכן (של מסמכי מדיניות, אמצעי תקשורת וקבוצות דיון אינטרנטיות), ותוצאות קבוצות מיקוד (שבוצעו בקרב שלל שחקנים - מתנחלים והנמנים על הציונות הדתית, משפטנים בכירים מן הממסד הציבורי הישראלי, בכירי צה"ל בדימוס, חברי הזירה התקשורתית ועוד).
בכנס ייערכו שישה מושבים בתחומים שונים, והוא מתקיים בסיוע מכון הקרן הקיימת לישראל לתולדות הציונות וההתיישבות. לקראת הכנס יצא לאור קובץ י"ז של מחקרי יהודה ושומרון, שהוצגו בכנס ה- 17 לפני כשנה.
