החסרון של להיות "אחות בוגרת": לחשוף מבלי משים את הידע הנרחב שלך במערכות היחסים ב"השמיניה"; לכי תסבירי לאנשים שזאת לא את, זאת האחות הקטנה!
אני לא בטוחה מה מצבכם, אבל אני את גיל 11 עברתי מזמן. כשרק פגשתי את נטע, האחות הקטנה, היא הייתה בת 11, "כמעט 12", ואני הייתי בת "לפני שבועיים 21"
נטע הייתה תזכורת נפלאה לימים קצת יותר פשוטים: אכילת שוקולד בלי הגבלה, קריאת סיפורי פיות, הודאה ללא כל בושה באהבת הצבע הורוד, ובעיקר – ימים שבהם כל מה שהיה צריך זה לשלוח מכתב עם הצעת חברות. תוֹדוּ שזה הרבה יותר פשוט מדייטים, רמזים ומשחקים.
אז נטע הספיקה כמובן לגדול מאז; היא היום בת "14 וקצת", מה שאומר שענייני האהבה כבר לא ישירים כמו לפני שנתיים, ויש לה ידיעה קלושה אודות ענייני הקלוריות. אבל אוסף הפיות שלה ממשיך להתרחב, היא עדיין לובשת הרבה ורוד, וכמובן שלא תסרב לכוס שוקו ענקית. ואני? מסתבכת עם יחסים, אוהבת ורוד בהיחבא, ומודעת עד מאד לקלוריות: 20 לקוביית שוקולד ואינספור לשלל העוגות, עוגיות, מוסים ופונדו שאנחנו מכינות.
אז אחרי שכתבתי כמה כיף לי להיות למשך שעתיים בשבוע חסרת דאגות משל חזרתי לסוף היסודי, אולי הגיע הזמן לקצת הסברים:
נטע, בת 14 כפי שצוין, היא נערה חכמה, נבונה, מוכשרת, תוססת, חייכנית וחברותית. היא מלאת רוח חיים, ובילוי בחברתה הוא פשוט הנאה צרופה. היא רוקדת בלהקת מחול, פעילה בתנועת נוער, תלמידה מצטיינת, ובכל יום מתקבל לידיה מכתב אהבה חדש (טוב, אז לא כל יום. אבל בטוח כל חודש).
גם אתם ישבתם בתיכון וניסיתם להבין מה רע לבחורה הזאת, שיש לפחות אחת ממנה בכל כיתה, בחיים?
אביה של נטע נפטר כאשר הייתה בת שנתיים. מאז, אמם מגדלת אותה לבד, כמעט ללא עזרה ממשפחה מורחבת או חברים. מלבדה, אין לנטע אף דמות בוגרת בחיים.
יום אחד לפתע נטע הבינה את מהות העמותה "את לא מקבלת כסף על לפגוש אותי? בכלל??", והתהייה שלה שנזרקה לחלל האוויר היא אותה תהייה שהועלתה על ידי רבים מסובבי - אז למה?
ובכן, למי שתוהה מה נותנת לי ההתנדבות ב"אח בוגר, אחות בוגרת":
נותן לי אחות קטנה באמת, לאחר שאחותי הצעירה ביותר כבר תכף משתחררת מהצבא;
נותן לי תירוצים לרקוד לצלילי מוסיקה קלילה ונעימה לאוזן;
נותן לי סיבה לראות את "מילים ולחן" בפעם השניה ולהתמוגג על "איך דרו ברימור יפה!!"
ובעיקר נותן לי יום של אושר, כמו למשל שהוגנב לאוזני כי נטע יכלה ללכת עם כל חבריה לכיתה לסרט אבל בחרה ללכת איתי. שמבין כל חברותיה אשר יכלה להזמין לבר המצווה של אחיה, אני הייתי הנבחרת לשבת בשולחן של המשפחה הקרובה, לצידה.
ובהשווצה אחת אחרונה,
לשמוע שהאם התקשרה נרגשת לעמותה, להגיד איזה חלק חשוב אני מהווה בחייה של נטע.
מבחינתי, תיקחו את כל זה ותכניסו במילון תחת ההגדרה "סיפוק"; מילה שנדמה שהפכה נדושה, אבל לא תבינו עד שתנסו.
(ואגב: הידע שלי ב"האלופה"? לגמרי מיוזמתי.. למרות שנטע מהווה תירוץ מעולה)
