גיבורו הראשי של הספר הזה הוא יחסים בין בני-אדם. דמויותיו המרכזיות בספר הן גברים ונשים בני זמננו, אשר בייאושם על כי נגזר עליהם להתמודד בעצמם - בכוח שכלם ורגשותיהם המשתנים חדשות לבקרים - עם הכמיהה לשייכות, ליחד וליד עוזרת בעת צרה, ולהוטים כל כך ליצור קשר; אולם בה בעת הם חוששים מלהיות קשורים 'לתמיד', שלא לומר לנצח - שכן הם פוחדים שמצב כזה יטיל עליהם עול ומעמסה שאין בכוחם ואף לא ברצונם לשאתם, ויגביל באופן קיצוני את החופש שהם זקוקים לו - יפה ניחשתם - כדי ליצור קשר...


בעולמנו זה של 'אינדיווידואליזציה' מתפשטת, יחסים הם ברכה שקללה בצדה. הם מיטלטלים בין חלומות מתוקים לסיוטי לילה, ואין לדעת מתי האחד ייהפך לשני. רוב הזמן שני הגלגולים האלה מצטיינים בדו-קיום, אם כי ברמות שונות של מודעות. במערכת המודרניות הנזילה יחסים חברתיים הם אולי ההתגלמות הנפוצה, החריפה, העמוקה והמטרידה ביותר של האמביוולנטיות. לפיכך נוכל לטעון כי היחסים עומדים במרכז תשומת הלב של הפרט האמון על מודרניות נזילה, וניצבות בראש סדר היום של חייו.


'יחס חברתי' הוא שיחת היום הלוהטת בימינו, ולכאורה המשחק היחידי בעיר שכדאי לשחק בו למרות סיכוניו הידועים. כמה סוציולוגים הרגילים לבנות תיאוריות המבוססות על שאלונים סטטיסטיים ועל דעות מקובלות שהסטטיסטיקה הזאת מתעדת, ממהרים להסיק שבני דורם כמהים ליחסי ידידות, לקשרים, ליחד ולהשתייכות לקהילה. אולם למעשה (כאילו אימצו את הכלל של מרטין היידגר, שדברים מגיעים לתודעה רק באמצעות התסכול שהם גורמים - שעה שהם משתבשים, נעלמים, מתנהגים בניגוד למצופה או מתכחשים בדרך כלשהי לטבעם), תשומת לבם של בני האדם נוטה בימינו להתמקד בסיפוק שהיחסים עתידים לגרום להם דווקא משום שמסתבר כי איכשהו הם לא נמצאו מספקים במלואם; ואם הם מניחים את דעתם, מחירם נראה תכופות מופקע ובלתי קביל. ניל מילר וג'ון דולרד מצאו בניסוי המפורסם שערכו כי חולדות המעבדה שלהם מגיעות לשיא ההתרגשות כאשר 'השכר משתווה לעונש' - כלומר, כאשר יש איזון מלא בין האיום בהלם חשמלי ובין הבטחת אוכל טעים...


לא ייפלא אפוא ש'יחסים' הם אחד המנועים העיקריים של 'בולמוס הייעוץ' העכשווי. מורכבותם רבה מדי, עיקשת מדי וקשה מכדי שיחידים יצליחו לפרק אותה או להתירה ללא עזרה. הגירוי שהחולדות של מילר ודולרד נחשפו לו קרס לעתים קרובות והפך למצב של שיתוק. אי היכולת לבחור בין משיכה לדחייה, בין תקווה לפחד, התבטאה באי יכולת לפעול. שלא כמו החולדות, בני האדם הנקלעים לנסיבות כאלה עשויים לפנות לעזרת יועצים מומחים, המציעים את שירותיהם תמורת תשלום, בתקווה לשמוע מהם כיצד לרבע את המעגל: איך לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה, איך ליהנות מן הקצפת של מערכת היחסים ולא לטעום את חלקיה המרים או הקשים; איך לכפות על היחסים להתעצם בלי להשתלט, להתאפשר בלי להחליש, לספק בלי להעמיס...
היועצים שמחים ללכת לקראת הפונים אליהם; הם בטוחים שהביקוש לשירותיהם לא יחדל לעולם, שהרי ייעוץ בכל היקף שהוא לא יהפוך לעולם לעיגול לא-מעוגל וכך יהיה כשיר להיות לריבוע... עצותיהם רבות, אף על פי שברוב המקרים אין הן מועילות מעבר להעלאת העשייה המקובלת לרמת מודעות השווה לכל נפש, וזו - למרומי תיאוריה מלומדה וסמכותית. מקבלי עצות אסירי התודה מדפדפים בטורי 'בינו לבינה' של כתבי עת מאוירים ושל מוספים שבועיים של יומונים רציניים יותר או פחות, כדי לשמוע מפי 'יודעי דבר' את הדברים שהם היו חסרי ביטחון או ביישנים מכדי לקבוע אותם בפסקנות בעצמם, וכדי לפשפש במעשיהם ובהליכותיהם של 'אחרים כמותם' ולשאוב מידה של נחמה מהידיעה, שיש לה גושפנקה של מומחים, כי אין הם בודדים במאמציהם להתמודד עם הדילמה.


כך לומדים הקוראים מניסיונם של קוראים אחרים, הממוחזר על ידי המומחים, שהם יכולים לנסות 'יחסים המסתתרים בכיס העליון שלהם', כלומר יחסים שהם 'יכולים לשלוף בשעה שהם זקוקים להם', אך לשוב ולדחוף אותם עמוק אל תוך הכיס כשאינם זקוקים להם.


 יש גם שהיחסים הם כמו תרכיז פטל העלול להיות מבחיל ומסוכן לבריאות ולכן יש לדללו לפני השתייה. ויש 'זוגות נפרדים-למחצה' הראויים לשבח בהיותם 'מהפכנים של יחסים שהבקיעו את בועת הזוגיות המחניקה'; או שמערכות יחסים, בדומה למכוניות, צריכות לעבור מבחני רישוי שנתיים כדי לוודא שהן עדיין ראויות לעלות על הכביש. קיצורו של דבר, הם לומדים שמחויבות, ובמיוחד ארוכת טווח, היא מלכודת שהניסיון 'ליצור קשר' חייב להימנע ממנה יותר מאשר מכל סכנה אחרת. יועצת מומחית באחד העיתונים מסבירה לקוראיה ש'כאשר אתם מתחייבים, גם אם לא בלב שלם, עליכם לזכור שאתם סוגרים את הדלת בפני אפשרויות רומנטיות אחרות שעשויות להיות משביעות רצון ומספקות יותר'. מומחית אחרת בוטה עוד יותר: 'הבטחות למחויבות הן חסרות משמעות בטווח הארוך... כמו השקעות אחרות, הן יודעות עליות וירידות'. ועל כן, אם ברצונך 'ליצור קשר', שמור מרחק; אם אתה מבקש להפיק סיפוק מהיחד שלך, אל תתחייב ואל תדרוש מחויבות. השאר את כל הדלתות פתוחות בכל עת.


תושבי לאוניה, אחת 'הערים הסמויות מהעין' של איטאלו קאלווינו, היו אומרים, אילו נשאלו, שהם משתוקקים להנאה מדברים חדשים ושונים. ואכן, כל בוקר הם לובשים בגדים חדשים, שולפים מהמקרר החדיש ביותר קופסאות שימורים שעדיין לא נפתחו, ומקשיבים לזמרירי פרסומת של הדקה האחרונה מהרדיו העדכני ביותר. אולם בכל בוקר האשפה של לאוניה מיום האתמול ממתינה למשאית הזבל. ואדם רשאי לתמוה אם תשוקתם האמיתית של תושבי לאוניה אינה טמונה בחדוות הסילוק, השלכת דברים והיטהרות מהטומאה החוזרת ונשנית. שאם לא כן מדוע מקבלים שם את פניהם של מנקי הרחובות כקבל פני מלאכים, אף שמשימתם אפופה, ובצדק, שתיקה מכובדת, שכן משעה שסולקו הדברים המיותרים, איש אינו רוצה להוסיף ולחשוב עליהם.
הבה נחשוב...


האין תושבי העולם המודרני הנזיל שלנו, ממש כמו תושבי לאוניה,  דואגים בעצם לדבר אחד בעודם מדברים על דבר אחר? הם אומרים שמשאלתם, תשוקתם, מטרתם או חלומם הוא 'ליצור קשר'. אבל כלום לא מטרידה אותם בעיקר השאלה כיצד למנוע מהיחסים החברתיים שלהם להחמיץ ולהעלות עובש? האומנם מעוניינים הם ביחסים עמידים, כפי שהם אומרים, או שהם משתוקקים יותר מכול שאותם יחסים יהיו קלים ונוחים כעושר שריצ'רד בקסטר הטיף לו, האמור להיות מונח 'כגלימה קלה על כתף אחת', באופן שאפשר יהיה 'להסירה בכל רגע'. אחרי ככלות הכול, אילו עצות רוצים הם לקבל הלכה למעשה: כיצד להדק את מערכת היחסים, או איך לפרקה בעת הצורך בלי לגרום נזק ובלי נקיפות מצפון? אין תשובה פשוטה לשאלה הזאת, אך עליה להישאל, והיא תחזור ותישאל כל עוד שוכני העולם המודרני הנזיל ממשיכים לכרוע תחת עולה המוחץ של האמביוולנטית ביותר מבין המשימות האמביוולנטיות הרבות שהם מתמודדים אתן יום יום.


אפשר אולי שעצם רעיון ה'יחסים' מוסיף על הבלבול. על אף מאמציהם הגדולים של מבקשי הקשר חסרי המזל ושל יועציהם, הרעיון מסרב באמת ובתמים להתנקות ממשמעויותיו המטרידות והמדאיגות. הוא מוסיף לצפון בחובו איומים מעורפלים ונבואות קודרות; הוא נושא עמו הבטחה בדבר תענוגות היחד, ובאותה נשימה עצמה את אימת הכליאה. אולי זו הסיבה לכך שבמקום לספר על ניסיונם ועל סיכוייהם במונחים של 'יצירת קשר' ושל 'יחסים', אנשים מדברים יותר ויותר (בעזרת יועציהם המלומדים) על 'קשרים', על 'תקשור' ועל 'היותם מתוקשרים'. במקום לדבר על בני זוג, הם מעדיפים לדבר על 'רשתות'. מהן מעלותיה של שפת ה'התקשרותיות' שאותה מחמיצה שפת 'היחסים' החברתיים?   (מתוך ההקדמה לספר)

הספר 'אהבה נזילה' מפרי עטו של אחד מהוגי הדעות המקוריים ביותר בימינו, מתוסף לספרים אחרים של באומן, וביניהם 'מודרניות נזילה' שיצא לאור במאי 2007 בהוצאת מאגנס