סנסציית הסול המקומית איילה אינגדשט הוציאה אלבום בכורה  מופק היטב שמציג יפה את קולה המהפנט - אבל נעדר מידה מספקת של חדשנות ותעוזה

איילה אינגדשט, לדעתי, היא אחת ההבטחות הגדולות של המוזיקה הישראלית, גם אם באלבומה הראשון, הנקרא על שמה, היא עדיין לא מקיימת את ההבטחה במלואה. הפוטנציאל הטמון בזמרת כמו איילה הוא גדול לאין שיעור, וכדי שיפרוץ במלוא עוצמתו הוא צריך הדרכה נכונה וסבלנות. אלבום הבכורה, שיושק ביום ראשון הקרוב בהופעה חגיגית בזאפה, מכיל ללא ספק ניצוצות רבים, לעיתים אף להבה ממש, של הפוטנציאל הזה.

האלבום נפתח עם הרצועה הטובה והמיוחדת ביותר שיש בו לטעמי - "לנוע". זהו שיר מינימליסטי באופיו ששם את הדגש על קולה המהפנט של איילה. השיר מעלה את רף הציפיות שגם כך היו גבוהות, וכאן אולי נוצרת בעיה מסוימת, שכן רוב השירים לא מגיעים לאותה רמה ונשארים לא יותר מנעימים וחביבים בלבד, אם קשה לשים את האצבע על הבעיה הספציפית שהופכת אותם לכאלה.

השירה של איילה היא פשוט תענוג צרוף שמתלבש על האוזן וחודר אל הלב. קולה המיוחד נשמע מנוסה ובתולי בעת ובעונה אחת. מעבר לייחוד הווקאלי איילה מלאה ברגש וכנות שנשמעים בכל תו של שירתה. ההפקה של הראפר רוי אדרי בהחלט מוקפדת והעיבודים שלו מעידים על הכרות עמוקה עם סגנונות הסול וה-r&b.

מצד שני, יש שתי בעיות מרכזיות בעיבודים. האחת היא הפחד: נשמע כאילו אדרי חשש ללכת מעט מעבר ולנסות דברים חדשים. תוך שהוא נצמד למעקה הבטיחות בצורת חוקי הז'אנר, אדרי צעד בשביל בטוח יחסית - וחבל. העיבודים מעידים על יכולות מרשימות, וקצת חופש היה יכול לגרום לאלבום לנסוק לגבהים חדשים. הבעיה השנייה, הקשה יותר לטעמי, היא העובדה שקולה של איילה מאבד לעיתים את הייחוד שלו. כשיש זמרת עם קול כל כך נפלא, העיבוד צריך להדגיש אותו ולא להעלים אותה בסבך של קולות רקע או כל אפקט אחר.

סול היא מוזיקה שאמורה להישמע כאילו היא באמת יוצאת מהנשמה. איילה כתבה את כל השירים, חלקם לבד וחלקם בשיתוף עם אחרים, והלחינה רבים מהם, כך שאמינותם של משפטים כמו: "וצריך כמו העצים להיות יציבים" או "תקשיבי ללב", היא בלתי מעורערת. אז אולי איילה כותבת מהלב, אבל הרמה של הטקסטים אינה אחידה וצריך היה לעבד אותם קצת יותר. הניסיון לאי יומרנות טקסטואלית לא אומר שצריך להזניח את הטקסטים.

בהמשך האלבום מסתתרות פנינים מוזיקליות כמו "אהבנו", שיר נהדר המכיל עיבוד כלי מיתר מוצלח ומרענן או "בדידות או שיגעון", שמצליח למקד את כל האנרגיות בקולה של איילה ובלחן המיוחד.

בסופן של מספר האזנות יצאתי בתחושה שזה לא מספיק, שאפשר היה להשיג הרבה יותר. יש רגעים נפלאים באלבום הזה, אבל הם מעטים מידי. אלבום בכורה צריך להיות נועז, חדשני ומרתק. עצם העובדה שאיילה פונה לז'אנר מוזנח במוזיקה הישראלית היא מבורכת בהחלט, אבל כשלעצמו זה לא מספיק.

איילה אינגדשט - איילה אינגדשט

הד ארצי