"מה הקשר ביניכן?"
אני מניחה שאם אתם נמצאים בארץ מספיק זמן, אתם אמורים להתרגל לסקרנות יתר שכזו.
"אנחנו משפחה", אני עונה. התשובה היא נכונה, אף על פי שאנחנו לא קשורות ב-dna או דרך נישואין.
הכירו לי את שרה כשהייתה בת 11. אמה נפטרה ממחלת הסרטן שנה קודם לכן, והיא ואחיה נמסרו לפנימייה. שרה קיבלה תשומת לב וטיפול מיוחד, אבל היה ברור שהיא זקוקה למקור תמיכה נוסף.
ככה נכנסתי לתמונה. מדריכי הפנימייה הציגו אותי בפני שרה כ"אחות בוגרת" שלה. סיפרתי לה שנפגש כל יום שלישי ונצא יחד או אולי נבקר אצלי בבית.
שאלתה הראשונה הייתה, "כמה זמן זה ימשך?"
"כמה זמן שתירצי", עניתי.
היא הייתה אדישה. יכול להיות שהיה לי פחות בטחון ממה שניסיתי להראות, אבל הסתבר, שתשובתי הייתה נכונה. באותם חודשים ראשונים ההרגשה בדירה שלי הייתה ביתית יותר כשאפינו פיצה, הכנו מילקשייק וצפינו בסרטים יחד על הספה. מפעם לפעם, שרה עדיין הייתה שואלת כמה זמן הקשר ימשך.
המצאתי תשובה והשתמשתי בה פעם אחר פעם, "עד שאהיה כל כך זקנה שתצטרכי לחתוך משולש פיצה לחתיכות קטנטנות, כי לא יהיו לי שיניים.
"לא מזמן שרה סיימה את תקופת שירות הלאומי וכרגע היא עובדת בכל מיני עבודות זמניות, לומדת ריקוד ומתלבטת מה ללמוד. כשאני פותחת את דלת דירתי לאישה צעירה ויפה עם טלפון נייד מצלצל, מוחי לפעמים לוקח אותי חזרה לילדה בכיתה ו’ עם הילקוט הכבד שמתעקשת שלא הייתי צריכה לחכות לה בתחנת האוטובוס. זה מדהים. לעיתים אני תוהה איך זה יהיה לאכול פיצה עם שיניים תותבות.
שרה ואני הפכנו למשפחה. אנו חולקות אלבומי תמונות מביקורים בגן החיות, מהיום הראשון לתחילת הלימודים ומנסיעות לים לכבוד יום ההולדת. החוויות הפחות נעימות אינן מתועדות בצילום, אלא צרובות בדיסק הקשיח הרגשי שלנו. "חוויות מעצבות", כך נדמה לי שקוראים להן.
"אחות בוגרת", על כל החוויות- אלו השמחות ואלו שפחות, היא בהחלט חווית מעצבת –לחונכת לא פחות מאשר לילדה.
בעצם הכרתי את שרה דרך תכנית חונכות אחרת, אבל המשכנו את הקשר דרך עמותת אח בוגר אחות בוגרת ירושלים שנוסדה לפני שלוש וחצי שנים, והינה השלוחה הירושלמית של הארגון אח בוגר אחות בוגרת הבינלאומי. ליבי רייכמן, מייסדת ומנכ"לית העמותה, מסבירה שהשקעה ארוכת-טווח היא הכרחית ליצירת שינוי בחייו של ילד פגיע ממשפחה חד-הורית. התערבויות קצרות-טווח הן בעלות ערך, אבל ילדים משגשגים כשהם מרגישים נוכחות עקבית של מבוגר אחראי ואכפתי בחייהם.
ליבי ועמיתותיה משקיעות מאמצים בהתאמת אחים/ות בוגרים/ות (בגילאים 18-65) עם אחיהם "הקטנים" (בגילאים 5-18). המתנדבים מסוננים בקפדנות, וראיונות מתנהלים עם ההורה או האפוטרופוס של הילדים מהמשפחות החד-הוריות. מגוון גורמים נלקחים בחשבון, החל מהצרכים הרגשיים של החונכים ושל הילדים, ועד ללוגיסטיקה והמיקום הגיאוגרפי שייקלו על המפגש השבועי. יותר מ-100 צמדי "אחים" הותאמו עד כה בירושלים. הפגישה הראשונה יכולה לפעמים להיות משונה כמו פגישה עיוורת, אבל מהרגע שהקשר נוצר, אחוז המתמידים גבוה להפליא.
בירושלים הצורך הוא עצום. כמחצית האכלוסיה היא מתחת לגיל 18, ומתוכם אחוז הולך וגדל של ילדים גדלים בבית חד-הורי. לילדים אלו, חונך לטווח-ארוך הוא חבר, מודל לחיקוי וחבל הצלה בזמנים של מצוקה. למבוגרים שמטפחים ילדים אלו, אח בוגר אחות בוגרת מספקת הזדמנות להעשיר את חייהם ולשנות את חייו של ילד
.אם ברצונך להיות אח בוגר או אחות בוגרת לילד בירושלים, או אם ברצונך לתמוך בעבודתנו, ניתן ליצור קשר עם משרד אח בוגר אחות בוגרת בטלפון 02-561-2131. המשרד ממוקם ברחוב עמק רפאים 43 ב’ וכתובתנו באינטרנט היא: www.bigbrothers.org.il נשמח גם בעזרה במציאת בית חדש. אנחנו מחפשים מקום חדש שישמש בנוסף למשרד גם כמקום מפגש מסודר לחונכים וילדים.
