חתירה למטרה: בנחישות ורגישות:
כאשר ברצונך להשיג מטרה כלשהי ישנן שתי שיטות שנמצאו יעילות במאה אחוז- סקס או בכי.
במידה שיש שילוב של השניים מובטחת הצלחה מדהימה. סקס- בגלל שהגבר רגוע , מרוצה ולא מוכן למתקפה הנשית המחוכמת הבאה עליו, בכי- בגלל סיבה פשוטה יותר- רגשות אשמה שגבר עומד אובד עצות וחסר אונים לנוכחם. הוא פשוט לא יודע איך להתמודד עם זה: הוא לא בכה בהיתקלויות בעזה בגלל שאף גבר אחר לא בכה שם, הוא לא פגש מעולם את החיה הנדירה הזו ששמה "איש צבא בוכה", אם כי הוא ראה את שאול מופז בתוכנית של יאיר לפיד. הוא לא בכה כשהכלב שלו מת, ואם להאמין לו- הוא בטח שלא בכה בברית מילה.
הקטע הזה עם "הדרך לליבו של הגבר עוברת דרך קיבתו"- לנשים משקיעניות או מכוערות במיוחד.


    
שיויון זכויות:
קבעי את עמדותייך הפמיניסטיות בהתאם לסיטואציה הנתונה:
בניית ארונות, מדפים, פירוק ארגזים, הדברת מקקים, התקנת ממטרות- תפקיד שלו. את כל כך עדינה, איך תעמדי בזה? והאמת היא- חבל לנו על המניקור שעשינו רק לפני יומיים. נסורת ממש תהרוס אותו, שלא לדבר על בוץ של גינה.
עיצוב הבית וחינוך ילדים- תפקיד שלך. מה הוא מבין בזה בכלל? הרי אין לו יכולת להתאים חולצה למכנסיים, או גישה לילדים. לשטוף כלים, לנקות בית, לבשל, קניות-  בטח ששנינו. הרי את המטלות המבאסות את לא רוצה לעשות לבד. 


החותנת- בור ללא מוצא:
איך לעזאזל מתמודדים עם אמו של הבחור? בסוגיה זו שברו רבות וטובות ממך את הראש.
דמותה של אמם של הבחורים מצטיירת בדמיון לרוב כמכשפה מפחידה ומחודדת שיניים, תחמנית ותככנית שכל מטרתה בחיים היא לסכסך בינינו לבין בנה ולהרעיל אותנו על ידי תפוח מכושף.
כל זה תקף גם אם היא אשה עדינה, קטנה, צעירה, סימפטית וחייכנית. למעשה, את לא צריכה להאמין שמיתוס החותנת הוא אמיתי. לפחות לא תמיד.
איך בכל זאת תסתדרי איתה? אחרי 20 שנות נישואים כבר תהיי מספיק ממורמרת עד שהיא כבר לא תזיז לך, תנסי בנתיים להעביר את השנים האלה בצמצום המגע איתה לחגים ואירועים בלבד.


הרגע שאחרי:
כדאי שתביני דבר אחד כבר מעכשיו- אין מה לעשות עם זה שגברים נרדמים תוך שניה- אם בלילה אחרי פעילות, בלילה שבו את מצפה לפעילות, או בלילה חסר פעילות, בו את מתחילה לקדוח לו במוח כמו שאנחנו אוהבות לעשות. גבר נרדם במהירות שיא של חצי שניה מרגע שהוא מניח את ראשו הגדול על הכרית. תוך כדי שאת מתחילה להגיד לו: "מאמי נכון שתמיד תאהב אותי? אתה חושב שאני יפה גם כשאני חולה באבעבועות? נכון שאמא שלי מקסימה?" תיווכחי לגלות שהוא מזמן נוחר בנימוס, וגם אם תתני לו מכה ותגידי "כבר נרדמת?" לא תקבלי תשובה. שום אמצעי לחימה מתקדם שתפעילי לא יעזור כאן- מכונות כביסה בסחיטה אחרונה, תינוקות שלא ינקו כבר יומיים, כלבים מיוחמים שמריחים נקבה בחצר- לא יועיל. אבל כשהשעון המעורר שלו בפלאפון יצפצף הוא יתעורר כמו גדול.
      .

החבר המפגר:
אין לך ברירה- את חייבת לקבל גם את החברים שלו, זו עסקה כוללת שמגיעה יחד עם גבר ממוצע, בלי קשר לטיבו. למה? לעד הוא יקבל את חבריו המוזרים ככאלה שלא ישנו את אופיים, ולכן בכדי לשדך בינכם הוא ינסה לשנות אותך:
"נכון שדני מחטט באף בציבור, ולא כל כך שולט על הגרעפסים שלו, אבל הוא בחור כזה טוב. מה, את לא יכולה להיות יותר סבלנית?  אנחנו חברים עוד מביה"ס עממי".

עצת הזהב!
בסופו של דבר תרצי להוביל את בן זוגך לחופה המיוחלת, דבר שאת מגלה שהוא כמעט בגדר הבלתי אפשרי. הפתרון הוא שיטת הפסיכולוגיה ההפוכה: בבוקר, כאשר הבחור הקיץ, אמרי: "בוקר טוב יקירי, אתה יודע שאני בכלל לא רוצה להתחתן?" בצהריים, עם ישיבתכם לארוחה, העירי: "מוסד הנישואים הוא כל כך פאסה, ממש לא רלוונטי". ובערב, ליד הטלוויזיה, זרקי הערה: "אני בכלל לא רוצה ילדים, מצדי להישאר רווקה הוללת לנצח". לשמע הצהרות אלה יתמלא בן זוגך בצורך הבוגר של "לעשות דווקא" ויצעק: "זהו, נמאס לי, עכשיו מתחתנים!ולא איכפת לי מה את חושבת!". אנא, נסי להסתיר את חיוכך הגדול מטווח ראייתו.



אבי אמר לי משהו לפני כמה ימים: "את יודעת מה ההבדל בין גבר לאשה? כשגבר ואשה מתחתנים הגבר מסתכל לשמיים ומתחנן: בבקשה שהיא תישאר כמו שהיא, והאשה אומרת לעצמה בנחישות: אני עוד אשנה אותו".