שיעורי בית, בחינות, עבודות, משמרות, שיעורי בית, בחינות, ריב עם החברה, שכר דירה, בחינות, שכר לימוד, אימא בטלפון, משמרות, מחסור כרוני בשעות שינה, בחינות, עבודות, שכר דירה... לפעמים נדמה שחיינו מורכבים מהמון שריפות קטנות שאנחנו כל הזמן צריכים לכבות. אם יום אחד אין מספיק כוח להשקיט את הבערה, נמצא את עצמינו מהר מאוד מוקפים באש מכל עבר. הבירה בפאב השכונתי הרועש לא תספיק כדי לכבות את השריפה המתפשטת, והחברים לעיתים רק מוסיפים לנו עוד קיסם למדורה. התרופה הטובה ביותר לזמנים כאלה, היא לא להתרגש מהעשן, להיסחף בריקוד יחד עם הלהבות, ופשוט להירגע. לקחת שעה של פסק זמן ביום, להכין תה חם, ולהקשיב למוסיקה הנכונה. מוסיקה שתוריד את קצב פעימות הלב, מוסיקה שתגרום ללהבות לנוע בסלו-מושן, מוסיקה שממש, אבל ממש טובה לסקס עם מישהי או מישהו שאוהבים. מוסיקה לכיבוי שריפות.
ישראל: J.Viewz
את הלהקה המעולה הזאת גיליתי די בטעות, כשחבר השמיע לי את גרסת המקור של השיר “Muse Breaks”, שהכרתי מהרמיקס של אינפקטד מאשרום. בהתחלה זה נראה כאילו הכיסוי של הפטריות עולה בהרבה על המקור, אבל כשהגעתי לקטע החצוצרה הלאונג'י באמצע השיר, הבנתי שאני חייב להכיר את כל האלבום. תחושת הבטן שלי התבררה כנכונה: כבר מרצועה מס' 1, “Under The Sun”, הבנתי שאלבומם הראשון של J.Viewz, שיצא ב-2005, נשמע כמו חנות שוקולדים שוויצריים. גם הטעמים שאליהם אינני מתחבר בדרך כלל היו כל-כך איכותיים, שלא יכולתי להפסיק לזלול. הקשבתי לאלבום ברצף כמה פעמים, ולא האמנתי שפספסתי את כל המוזיקה הזאת עד עכשיו. אוקיי, גם לא ממש האמנתי שהם ישראלים.
J.Viewz עושים מוסיקת טריפ-הופ ג'זית עם נגיעות של גרוב רך. קולה הנפלא של הסולנית, נועה למברסקי, מתיישב בצורה נינוחה על הביטים הממוחשבים, על קלידי הצ'ילאאוט, על הסימפולים המוזרים ועל כלי הנשיפה השונים שבהם משתמשת הלהקה. ההפקה הנקייה כל-כך של האלבום, והעובדה שכל השירים הם באנגלית, גרמו לי לטעות ולחשוב שמדובר בלהקה מחו"ל. איזה כיף היה לגלות שאני יכול לבקר אותם מדי פעם בהופעות בבארבי. עם זאת, מההיסטוריה הקצרה יחסית של הלהקה, שרוויה בהופעות, בשיתופי פעולה עם אמנים ובאלבומי אוספים מארצות נכר, וגם מתוך ההבנה כי השוק הישראלי לא מסוגל לכלכל אותם כמו שצריך, נראה כי ילדי הכפר ייסעו בקרוב מאוד לנסות את מזלם בעיר הגדולה.
הפרויקט הוקם ב-2002, על-ידי יונתן דגן, מחברי להקת הברייקביט הפסיכודאלית Violet Vision. דגן הביא לסטודיו מוסיקאים שונים, ובעזרתם הצליח לאפות את המעדן שגרם לחברת "בלאנקו אי נגרו מיוזיק" הספרדית לתת לו בספתח ולכלול אחד משיריו באוסף “Chillout Sessions 2”, יחד עם שינייד אוקונר, מייק אולדפילד, מאסיב אטאק וטובים אחרים.
לפני כחודשיים יצא ה-EP החדש של הלהקה, “The Besides”, והוא כולל כמה עיבודים ג'יי-ויוזיים לשירים שונים (ביניהם גרסה רגועה של “Smooth Criminal” של מייקל ג'קסון) והקלטה מהופעה. הייתי ממליץ להקשיב קודם לאלבום מ-2005, שמדגים טוב יותר את היכולות של הלהקה.
יחד עם למברסקי הסולנית ודגן, שמלחין, יוצר את כל המוסיקה הממוחשבת, נותן בגיטרות ומנהיג את הלהקה, מנגנים בהופעות גם דוד אדה (על הקלידים), דני מקוב (על התופים) ואוריה (חצוצרות, גיטרות ושירה).
J.Viewz הולכים מצוין עם: משקה אלכוהולי טעים של כוסיות, רמקולים עם סאונד טוב ושעת לילה מאוחרת, קצת לפני השינה.
הספייס שלהם: http://www.myspace.com/jviewz
אנגליה: Zero 7
עם שלושה אלבומי סטודיו מצליחים מאחוריהם, 15 סינגלים, אין-ספור רמיקסים ומועמדות אחת לפרס גראמי, לא ברור כיצד הלהקה הזו נשארה עד כה בצללים עבור האוזן הישראלית. ההרכב הוקם על-ידי צמד טכנאי אולפן, הנרי בינס וסאם הארדקר. בהרבה מובנים ניתן לכנותם התשובה הבריטית לאייר הצרפתית, "אבל הרבה יותר טובים", טען שדרן הרדיו ג'יילס פיטרסון, אשר תרם רבות לקידום הקריירה של השניים.
בינס והארדקר החלו את דרכם בסוף שנות ה-90, כטכנאים-מפיקים בסטודיו הבריטי "ראק". הם הפיקו אלבומים למוסיקאים דוגמת הפט שופ בויז, מל בי, רוברט פלאנט ועוד. ב-1999, לאחר שעשו רמיקס מוצלח לשיר של רדיוהד, הוציאו השניים את ה-EP הראשון שלהם, ומאז התחילה הלהקה להתגלגל במעלה ההצלחה.
שיריהם של Zero 7 נשענים על קולות של זמרים וזמרות מוכשרים ורבים, ביניהם: סיה פורלר, מוזז, חוסה גונסלס, טינה דיקו וסופי בארקר. את השיר המפורסם ביותר של הלהקה, “Destiny”, שרות ביחד סיה וסופי. Zero 7, ששמם נלקח משמו של מועדון לילה במכסיקו Zero Siete (זוהי השמועה הרשמית), הוא הרכב דאון-טמפו מלודי והרמוני בטירוף. בינס והארדקר מצליחים לשלב במוסיקה שלהם, שנשמעת מיינסטרימית לכאורה, אקספרימנטים רבים – בין אם זה בשבירה ושינוי לא קונבנציונאלי של מקצבים, או הפיכה טוטאלית של מצב הרוח בשיר (כמו למשל ב-“Polaris” שהופיע באלבום ""Simple Things מ-2001).
המוסיקה של אפס-שבע נעה בין מקצבים לטיניים לבלוז, ועוברת דרך הצ'ילאאוט והאמביינט לסוגיו, הכול בנימה רגועה ובהפקה מהמושקעות ביותר ששמעתי עד היום. אני ממליץ, בהקדם האפשרי, להניח את היד על שלושת האלבומים שלהם ולהתחיל לכבות שריפות.
Zero 7 הולכים מצוין עם: פורפליי ארוך וסקס טוב בשעות הזריחה.
הספייס שלהם: http://www.myspace.com/zero7official
נכתב על ידי: מישה פלטינסקי m.pletinsky@gmail.com
