השמש זורחת, הציפורים מצייצות ואני שמה פעמיי אל הקפיטריה לאחר שיעור מתיש במיוחד, פותחת באסרטיביות את מקרר הקרטיבים והגלידות וחוטפת ללא היסוס את ארטיק ה"בומבה" שהיה משאת נפשי במשך כל היום הארוך הזה. "איזו אווירה נעימה", אני חושבת לעצמי כשזבנית חייכנית מקבלת את פניי, כשלפתע עיניי חושכות: הקופה רושמת 8 ₪!!! איזו שערורייה! זה יותר יקר מפיצוציה. מתחשק לי להצביע ברגלים ולהחזיר את הגלידה למקרר, אבל איני יכולה לעמוד בפיתוי, ולכן אני ממשיכה להתמרמר בעודי מתענגת על הארטיק היקר (תרתי משמע) שלי.      

שיתפתי את שלי פיק, סטודנטית שנה ג' בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב בתחושותיי, וגיליתי שגם היא (כמו רבים מחבריי הסטודנטים) שותפה להן - "אני מצפה שייתנו לסטודנט מחיר עלות ושלא יעשקו אותו לטובת ניצול של מונופול שקיים בין הקפיטריות. אם יש קפיטריה אחת בכל בניין, אז בעליה יכולים להרשות לעצמם לנקוב באיזה מחיר שהם רוצים, כי הם מודעים לכך שהסטודנט בהפסקה שלו לא יטרח ללכת עוד 10 דקות כדי להגיע לקפיטריה אחרת. הביאו זכיינים שמייקרים את המחירים כי מצפים מסטודנט באוניברסיטת תל אביב שיוכל להרשות לעצמו להוציא הון תועפות בקפיטריה".

החלטתי לצאת ולבדוק מה באמת קורה ברחבי הקמפוס ועד כמה עושקים אותנו - אם בכלל. אברהם אשר, הבעלים של קפיטריית הפקולטה למשפטים, מאכיל ומשקה את הסטודנטים באוניברסיטה כבר 30 שנה. בניגוד ל"תחושת הקרטל" העולה מדברי שלי, אברהם דווקא חש כי "יש המון תחרות ויש מגוון רב של קפיטריות ומסעדות במתחם האוניברסיטה. הקפיטריה גם מציעה מבצעים רבים אשר נועדו להקטין את הוצאות הסטודנט, ביניהם תלושים אשר ניתן לרכוש באגודת הסטודנטים בעלות של 22 ₪ לארוחה חמה וקופוני צבירה שמקנים פריט חינם. יש את המוצרים המפוקחים, שהם תולדה של הסדר אליו הגיעו אגודת הסטודנטים ובעלי העסקים. מוצרים אשר נקבעים מראש כמייצגים את סוג המוצרים הנצרך ביותר, נכנסים לסל הנמצא בפיקוח מתמיד ונמכרים כמעט במחיר עלות לרווחת הסטודנטים".

את הטיפול בנושא הקפיטריות והמחירים המפוקחים מרכז רן לבנה, ראש מחלקת מנהל ותכנון באגודת הסטודנטים. לדבריו, הוביל ניסיון העבר של האגודה להנחיל מחירים מפוקחים באופן חד משמעי, לאיכות נמוכה של שירות והיצע. לתחושה לפיה המחירים מופקעים יש הסבר פשוט בעיניו - "קפה הפוך קטן נמצא בסל המפוקחים ועולה 6.10 ₪, לעומת 11 ₪ אשר נגבים מחוץ לתחומי האוניברסיטה. מנגד, קפה בינוני לא נמצא בפיקוח ואת מחירו ניתן להפקיע. נוצר מצב שמחירים של מוצרים מסוימים סביר בהחלט, אך פעמים רבות יעדיפו אנשים דווקא מוצרים שאינם מפוקחים ומחירם גבוה. האגודה פועלת להרחבה ולהוזלה של סל המחירים המפוקחים, וכבר הגיעה לכמה הישגים במכרז מכונות השתייה. עם זאת, המאבק מתנהל על רקע התייקרות מוצרי בסיס כמו חיטה, מוצרי חלב, טונה, ירקות ופירות. כפועל יוצא דורשים בעלי הקפיטריות לייקר את המוצרים המפוקחים". 

עלות המחייה בתל אביב גבוהה פי כמה מעלות המחייה בבאר שבע. הדבר בא לידי ביטוי, בין היתר, בשכר הדירה ובארנונה. בדקנו האם גם במחירי הקפה והחטיפים בתחומי שני הקמפוסים. הטבלה הבאה מתארת את המצב:  

מופתעים? גם אנחנו! למרות שנעים יותר לגלות שיש סיבה מניחה את הדעת לקיטורים שלנו על המחירים המופקעים, לאחר התחקיר הקצר הזה מסתבר שפני הדברים שונים מן המצופה. התחושה לגבי גזלנות הקפיטריות ואוזלת היד של אגודת הסטודנטים די התנפצה לי בפנים. התמונה שמצטיירת מעידה אמנם על נסיגה מסוימת במחירים המפוקחים, אך יש לכך סיבות שניתן לראות כמתקבלות על הדעת: משבר מחירי המזון בעולם והתייקרות מוצרי הבסיס במשק שמחייבים את בעלי הקפיטריות לייקר את המוצרים, השכירות הגבוהה שהם נאלצים לשלם והשביתות והפגרות, שמדירות את רגלי הסועדים מהמקום לכמה חודשים טובים בשנה. הסטודנטים, לרוב, הם אלה שניזוקים מהמלחמה בין איכות למחיר, אולם השאיפה לאזן בין אותם ערכים מניבה בכל זאת פירות. האגודה רשמה כמה הישגים במאבק כנגד העלאת המחירים ומצאה פתרונות בדמות מכונות שתייה מוזלות, פיקוח ושינויים במיקום המכונות ובמפרט.

האתגר שעומד בפני האגודה הוא בגישור בין דרישות הסטודנטים למגוון מוצרים, מחירים סבירים ונגישות למכונות שפרוסות ברחבי הקמפוס; לבין אילוצים מוסדיים וצרכי הזכיין בפרנסה וברווח. ההשוואה מול המצב בקמפוסים אחרים מעלה כי אוניברסיטת תל אביב אינה בהכרח יקרה כפי שאנו נוטים להאמין. בנוסף לקמפוס הבאר שבעי, מספקת אוניברסיטת בר אילן דוגמא לקפיטריה מפוקחת במאה אחוזים, אשר כתוצאה מכך איכות האוכל והמגוון בה נמוכים מאוד.

במערכת היחסים שלנו עם הקפיטריות קיים גם אלמנט של פינוק. רובנו יעדיף לשבת בקפיטריית גילמן, אשר מכילה את המספר הקטן ביותר של מוצרים מפוקחים, ועדיין לקטר על המחיר. למה, אתם שואלים? ככל הנראה בשל אווירת בית הקפה התל אביבי השוררת בעסק זה, אשר מקלה לבלוע את מחירם המופקע של המוצרים שנמכרים בו. במקום להצביע ברגליים ולהוקיע קפיטריות המוכרות במחירים מופרזים, מעדיפים הסטודנטים לשלם עוד כמה שקלים בתמורה לאווירה. כולנו מבינים, כנראה, שבשביל איכות צריך לשלם. גם אם זה בתחומי הקמפוס.  


נלקח מתוך "תזה"-עיתון הסטודנטים של תל אביב. גיליון מס' 127
נכתב על ידי: לירון וינברג