ההיגיון אומר כי שלהי גיל ה-20 זו התקופה הטובה בחיים. משבר גיל ההתבגרות הרחק מאחור, משבר גיל העמידה הרחק מלפנים, וכל שנותר הוא לתפוס תנומה אקדמית, רגע לפני הקפיצה לעולם הסוער שבחוץ. אבל בפועל זה לא כך. כבר בשלב זה אנחנו מוצאים עצמנו מתחבטים בהרבה החלטות כבדות משקל הקשורות לחיים.
זה מתחיל אחרי הצבא, עם השאלה הבלתי נמנעת של בחירת תחום לימודים, מתחזק עם הידיעה כי בית ההורים הוא רק של ההורים, ומגיע לשיא עם שאלות על מיסוד הקשר עם בן או בת הזוג. ההחלטות הגדולות האלה נראות גורליות ומלחיצות, בעיקר מפני החשש לטעות, לעשות את ההחלטה הלא נכונה שתדפוק לנו את החיים.
פעמים רבות אנחנו מוצאים את עצמנו כל כך מפוחדים מצעד מוטעה, עד שאנחנו פשוט מחליטים לדחות את ההחלטה ולהישאר בדיוק היכן שאנחנו: פוחדים להיות עצמאיים, אז נשארים בבית ההורים לעיתים גם אחרי גיל 30. פוחדים לטעות בבחירת בן/בת זוג או ממחויבות החתונה, אז גוררים את הקשר, עד שלעיתים בן הזוג מחליט שהמצב לא מתאים לו ועוזב. או המקרה הקלאסי של פחד מכישלון או פחד מהצלחה, המביא לכך שאנו נשארים בעבודה קלילה ולא מחייבת, שאולי לא דורשת הרבה השקעה אך אין בה אפשרות להתקדם ולממש את עצמנו.
עם העול הזה על הכתפיים פנינו לשלושה מאמנים אישיים (קואוצ'רים) שינסו לעזור. גם להסביר מהיכן נובעים הפחדים ובעיקר יספקו כלים להתמודד איתם.
אמיר הלמר
מאמן אישי ועסקי, בעל חברת "מגדלור" לפיתוח מיומנויות חיים והשגת מטרות ויעדים
על פי אמיר הלמר, כולנו מחפשים בעצם את קיצורי הדרך בחיים ורוצים לקבל רק בחירות נכונות: "כשאדם נולד הוא לא מקבל חוברת הפעלה לחיים, עשה ואל תעשה. כל אחד מאיתנו יוצר לעצמו את קרן האור שמראה לו את הדרך".
הכלי: לשנות תוך כדי תנועה
איך אפשר לדעת מהי הדרך הנכונה לנו? די בקלות, לפי הלמר. "רק על ידי התנסות יום יומית. הניסיון מוביל אותנו, על ידי בחירה לכאן או לכאן, ובעיקר בלקיחת אחריות על הבחירות שלנו. יש לנו את היכולת לבחור, תמיד, ואם אדם מחליט לא לעשות שום דבר, זאת גם בחירה שעליה הוא צריך לקחת אחריות. עדיף לקחת אחריות ולטעות וללמוד מהטעות ולשנות את הדרך מאשר לא לעשות דבר. בצבא קיימת אמרה 'שינוי תוך כדי תנועה', פועלים ומתקנים בהתאם לתוצאות בשטח, אבל לא נשארים במקום. אותו דבר בחיים שלנו, פועלים ומשנים כשצריך, עד שמתבייתים על מה שמתאים לנו ביותר".
הכלי: להכיר את הרצונות האמיתיים שלנו
"בבסיס כולנו יודעים מה אנחנו באמת רוצים אבל אנחנו לא מקדישים לכך מספיק מחשבה. כשנכיר את הליבה הפנימית שלנו יהיה לנו הרבה יותר קל לקבל החלטות בחיים. לכן חשוב לשאול את עצמנו שלוש שאלות: מה חשוב לי בחיים היום? מה הייתי רוצה שיקרה בחיים שלי? מה אני אוהב לעשות?
"אני יכול לתת דוגמה אישית: מיד לאחר הצבא למדתי מלונאות ולאחר מכן עבדתי בתחום במשרה ניהולית, וזה ממש לא היה אני. ההורים שלי ניתבו אותי לשם בגלל שזה תחום שעושה רושם, בין היתר בגלל ניחוח החו"ל והלבוש הרשמי והמחויט. ברגע ששאלתי את עצמי את שלוש השאלות הבנתי מה באמת מושך אותי ומתאים לי, וזה ממש לא היה מלונאות. עזבתי מיד".
הכלי: ליצור חזון אישי
"השלב הבא הוא לבנות חזון אישי. אנשים מאוד מבולבלים בקשר לחיים שלהם כיוון שאין להם חזון אישי. ברגע שאני קובע לעצמי מטרות בכל תחום חשוב בחיים, כבר בגיל 20, ומצייר לעצמי תמונה עתידית של איפה אני רוצה להיות - אם זה בלימודים, בקריירה או בתחום הזוגיות - הכיוון נראה ברור יותר. זה עוזר לי לטעות פחות, כי אני יודע לאן אני רוצה להגיע. ברגע שיש לי חזון, השאלה שאני צריך לשאול את עצמי היא רק אחת: האם מה שאני עושה משרת את המטרה שלי?
"מטרה לדוגמה: אני רוצה להיות עצמאי ולא לחיות תחת כנפי הוריי. אם אשאר לגור בבית ההורים, זה לא ישרת את מטרתי להיות עצמאי. זה לא אומר שרע לי בבית או שההורים מציקים לי, אך בשורה התחתונה זה לא משרת את מטרתי, לכן קמים והולכים. אחרת גם בגיל 40 נשארים שם. וראיתי מקרים כאלה".
לחלק 2 לחצו כאן
לחלק 3 לחצו כאן
נלקח מתוך "ספירלה"-עיתון הסטודנטים לתקשורת של המכללה האקדמית ספיר. גיליון אפריל 2008
נכתב על ידי:ענת הלוי
