המכולת השכונתית, שלטי הרחוב , תחנה מרכזית, ים ושלווה המאפיינים ערי פריפריה ומנגד נכויות ומלחמה – כל אלה נשקפים מתערוכת בוגרי מסלול הצילום בבית הספר לתקשורת של מכללת ספיר שתוצג השבוע במגדל שלום.

בתערוכה "צבעים. לא רק אדום",  יציגו תשעה סטודנטים, צילומים מסביבתם הפוליטית וחייהם האישיים שצילמו לפרויקט הגמר.

התערוכה, בהנחיית משה שי ומאיר ויגודר, נפתחת לקהל הרחב מיום שני  ה-14.04.08 ותינעל ביום חמישי ה-08.05.08. הכניסה חופשית והיא תהיה פתוחה לקהל בימים א'-ה' בין השעות 19.00-07.00, ובימי ו' בין השעות 14:00-07:00.

על הצלמים:

צחי שרון - באמצעות התבוננות בסיטואציות יומיומיות ובפרטים בנאליים כמו יונים בשמי הערב, הצהרת אהבה על הקיר בפארק, כלבים משוטטים ודמויות מסתוריות בחשכת הלילה, בוחן את הגבולות הקיימים בין מציאות ודמיון.

אושרית כהן - פציעתו של בן-דודה בצבא חשפה אותה להכרה כי הליכה על שתי רגליים ושלמות איברים אינם מצב טבעי לכל. הבנה זו הולידה את פרויקט  התיעוד של מפעל 'טכנו-לג' לייצור פרוטזות – מקום שבו מתאימים את הרגל לנעל ומניחים רגליים על השולחן כעניין שבשגרה.

רותי צצא תיעדה את ריחה האותנטי של המכולת השכונתית של את ימי ילדותנו. זהו פרויקט על עולם ההולך ונעלם מן הנוף הישראלי, מקום התכנסות חברתי פשוט ואינטימי. תיעוד זה התחיל במטרה לשרטט פרופיל חברתי המאפיין את המקום, אך הפך להנצחתה של מציאות מתפוררת. 

שמרית כהן-ברוש עברה להתגורר בשנה האחרונה בבייג'ין. היא החלה לתעד את החיים האחרים, השונים כל כך מהישראליות החמה והמזמינה. תוך התמקדות ברכבת התחתית אשר מאגדת בתוכה את כל סוגי האוכלוסייה, היא החלה חוקרת את האחר.

מיטל יעיש-ים - הייתה עדה לתהליך הקמת "חוות כרמלה", חוות בודדים בנגב שהקימו חבריה.  בעלי חוות הגמלים החליטו כי הם מעתיקים את חייהם לשטח מבודד משכנים, לבית העשוי צואת גמלים ובוץ ומחליפים את שיגרת הפאבים, האינטרנט והטלוויזיה במציאות ללא חשמל.

אלכס זגר תיעד את שיטוטיו על חוף הים על עוברי האורח הפוקדים אותו מדי יום. באמצעות ההתחקות אחר העוברים ושבים על החוף, נבנה מיקרוקוסמוס של החברה.   

ענבל אברהם – צילמה את התחנה המרכזית בבאר שבע, שבעבר הייתה חלק מרכזי בשגרת חייה. ג'סיקה ועקנין - יצרה פורטרט אישי באמצעותו היא עוסקת בדילמות מהותיות בחייה.

רני שפי – עסקה בפורטרטים של אנשים המתועדים בסביבת עבודתם.  הקו המחבר בין המצולמים, על מגוון עיסוקיהם, הוא ההתעסקות עם רגע המנוחה בו מפסיק כל אחד את עבודתו על-מנת להצטלם. במהלך אותה אתנחתא, ובאמצעות האינטימיות והקרבה שהיא מצליחה ליצור עם מצולמיה, מבקשת רני לתפוס משהו מאופיו של המצולם.