היה זה יום סגריר והקבוצה הפסידה. מכבי תל-אביב של עונת 2005/6 בדיוק הפסידה לצבא האדום בגמר היורוליג. חצי מהלקוחות שישבו על הבר כבר היו עם רגל וחצי בחוץ והקריאות "חשבון!" נשמעו כמו בדולבי דיגיטל מ-5.1 כיוונים בו זמנית. בפני עמדו שתי אופציות. האחת היא להרגיע את הסראונד הטורדני על ידי חלוקת חשבונות לכל עבר, לרדת ממשמרת ולהתייפח לכרית בבית על קריסת השושלת הצהובה. השנייה הייתה לשתות. והרבה.
החלטתי לעשות כמעשה שמשון הגיבור, לעלות השמיימה בסערה ושכולם יעלו איתי. הוצאתי שלושה בקבוקי "קטל וואן" קפואים והתחלתי למזוג לכל יושבי הבר. מאחר ואני בחור מנומס ובעל תואר "נעים הלכות ישראל" מאוניברסיטת שקר כלשהו, הרמתי עם כל אחד לחיים. אני זוכר שאת הצ'ייסר העשירי שברתי תוך קריאת "לחיים" מוגזמת משהו, ב-15 חשתי תשוקה לא ברורה למשחק דוקים עם צ'ופסטיק וב-20 החלטתי ש"יאללה, חייבים לצאת לשתות משהו"..
אז יצאנו לשתות משהו. אחרי שלושה ברים דחוסים ותפריט אלכוהול על טהרת הקטל וואן, הייתי חייב לקפוץ למקום עבודתה של חברתי שתחיה, שברמנה באותה תקופה במסעדה טרנדית. הגעתי רווי אהבה, מצועף מהמחווה הרומנטית והתיישבתי ליד חברתי, שלשמחתי בדיוק יצאה להפסקת סיגריה בקצה הבר. הזמנתי לנו קטל וואן והתחלתי לקשקש על כך שהוודקה הזו מיוצרת כבר 300 שנה על ידי אותה משפחה הולנדית (בשלב הזה היה נדמה לי ששמעתי מישהו בתוך הבר קורא בשמי בכעס) ושהיא הכי "Value for money" שיש (הזמזום מכיוון הבר התחזק באופן טורדני) ושהיא אחת הבודדות שהצליחו לנטרל את תחושת העקצוץ בגרון בזמן השתייה (סיבוב נוסף שהזמנתי הוטח על הבר והשפריץ לכל עבר, סיננתי משהו על מקצועיות הברמניות שעובדות איתה) ושהיא מזוקקת בזיקוק דודי כמו הקוניאקים והוויסקים המשובחים, ושהיא ושהיא..
בשלב הזה הכל החשיך בעדינות כאילו מישהו שיחק עם הדימר ואפילה מתוקה השתררה לה. כשפקחתי עיניים בבוקר מצאתי את עצמי על הספה כשרוטווילר גדול ומפחיד, שדמה באופן חשוד לחברה שלי בדיוק התחיל תקיפה... מסתבר שהבחורה שישבה בקצה הבר הייתה מלצרית שבדיוק סיימה משמרת ושמחה לשתות בחינם, והזמזום המעצבן מהבר היה חברה שלי...
לימים קיבלתי ערכה יפהפיה מחברת "צרפת ישראל", יבואנית קטל וואן, שכללה את הבקבוק החדש והמעוצב של הוודקה ועליו חתימה אישית של הבעלים של המזקקה, תעודה ממסוגרת שמציינת אותי כ"ברמן החודש" של קטל וואן ודקנטר קריסטל מדהים לאיחסון וודקה.
יום אחרי, כשחזרתי מעוד לילה מאחורי פלטת העץ, מצאתי את הוודקה ריקה, את התעודה עם התוספת "הברמן הטמבל של החודש", את הדקנטר היקר שלי עושה מילואים כאגרטל ושלוש בחורות שפוכות בניצוחו של הרוטווילר מאכלסות את הסלון.
ממש בניתי על Ebay בעוד 10 שנים...
נלקח מתוך "תזה"-עיתון הסטודנטים של תל אביב. גיליון מס' 125
נכתב על ידי: אופיר עדני ofirush@gmail.com