האמנות העכשווית מציבה אתגר בפני האמנים: טשטוש ההבחנות המסורתיות בין הכלי, המלאכה והאמן, והפיכתה של האמנות ל"אירוע" שבו לא ניתן עוד להבדיל ביניהם, חוויה של מכלול.

באמנות המקומית ניתן למצוא לא מעט אמנים – הן אמנים משנות השבעים והשמונים של המאה העשרים, כמו נחום טבת או עדו בראל, והן אמנים צעירים יותר, דוגמת סיגלית לנדאו או אדם רבינוביץ' – המבקשים לחשוב את הבעיה בעבודתם; להבין את סוד הקסם של היצירה הייחודית, את הבעיה הכללית שעניין זה מציב.

השאלה "מה הם הכוחות הפועלים, המאפשרים את מלאכת המחשבה המדייקת, האדישה והאנונימית כאחת, של האמנות העכשווית?" תעמוד במרכז הערב שאותו מארגנים אורי דסאו וחיים דעואל לוסקי, בהקשר לתערוכה המוצגת עתה במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית.

בערב העיון ישתתפו מספר דוברים, שיאירו את שאלת היחס בין מחשבה למעשה, שאלת הכלי שבאמצעותו הופכת המחשבה לדבר, לחפץ, וכיצד פועלת ההוויה המאפשרת את המבע החומרי הנבדל מהחומר, את התפשטות הגשמיות שאינה בוחלת בנקודת פתיחה חומרית, פשוטה ובסיסית ביותר.

הדוברים, המייצגים דיסציפלינות שונות – אמנות מושגית עכשווית (אורי דסאו וגלית אילת), פסיכואנליזה (גבריאל דהאן) ופילוסופיה (מנחם גולדנברג), יציגו את הקשר שבין בעל המלאכה, האומן, לבין האמנות; בין היד לבין המחברת, הכתב והמחשבה.

ההרצאות יבקשו אחר ישות העברה, אחר מאפייני הכוחות המטאפיזיים-פיזיים הנוכחים באמצע כפיתוח כלי המלאכה המיוחדים במינם, שאינם נבדלים מעצם מלאכת היצירה, מהמבע ומהאמנות עצמה. מחד גיסא, אין פשוטה וישירה ממלאכתו של האמן, אולם מאידך גיסא – אין מורכבת ממנה.

האמבלמטיות שבבסיס היחס מחשבה/מעשה מובילה את שניהם אל עבר הפשוט, הישיר, המטיף והמקיף, זה המנתץ את הדיכוטומיה שבין חוץ לפנים, בין כלי לבין ייצוג, לכדי הבדל שחדל להבדיל, כמושג שאותו נבקש לבחון.


יום חמישי, 20.3.2008, 22:00-19:00

מנשר לאמנות, רח' דוד חכמי 18, תל אביב. טל' 03-6887090

הכניסה חופשית