מעשה שהיה כך היה:

על ספסל האוטובוס מאחורי ישבו אמא וילדה, ושחקו את משחק ההפכים. האם הציגה שאלות, ובתה ענתה. בכל פעם שהשיבה הבת נכונה, היא קבלה קריאת עידוד צוהלת. נראה היה שהילדה מיומנת בתשובות, אלא שאז נשאלה שאלה פשוטה לכאורה, שהביאה את המשחק לקיצו.

"מה ההיפך משחור?", שאלה האם. הילדה השתהתה. לאחר מחשבה מאומצת השיבה: "שקוף".

אמה העמידה אותה על טעותה: "לא, חמודה, התבלבלת, ההיפך משחור זה לבן!"

"אבל למה?", שאלה הילדה בקול שהתקפל פנימה. "כי ככה זה", הפטירה אמה.

לו הייתי במקומה של הילדה, חשבתי אז, בעוד אוזני צדות את נשימותיה הכבדות, הייתי משיבה בעוד שאלה: "וההיפך של למה, זה ככה?"

מעשה שהיה, היה כך:

"תתחילו בשקר. משפט אחד של שקר, שהמילה הראשונה שלו היא אני", זו היתה ההנחיה שקבלנו בסדנת אימפרוביזציה במחול. הטקסט שהתחיל בשקר, תורגם בהמשך למשפטים תנועתיים. השקר, כמו שימוש במסכה, נועד לשחרר אמיתות, שקשה היה לחשוף בפנים גלויים.

"אל תחשבו הרבה, הדבר הראשון שעולה על דעתכם", היתה ההנחיה.

באיזה שקר אתהדר? ככל שראשי התלהט בחיפוש אחר שקר מקורי ויצירתי יותר, הבחנתי שהשקרים שעולים בדעתי הם עיוות של אמיתות או חצאי אמיתות קיימות. התרגיל עורר אמת פשוטה: כפי שכל דמיון מתבסס על פרטי מציאות מוכרים, כך גם השקר, בנוי משברי אמיתות.

מה היה השקר שבחרתי אז? כתבתי שאני מכורה למשהו. לא זוכרת למה.

באמת לא זוכרת?

ולמעשה אחר:

אח שלי הוא פיזיקאי. באמת. אני אמנם לא מבינה רבות בפיזיקה (גם זו היא אמת), אבל מוצאת אותה שימושית לצרכי פואטיקה. לכן, אני נוהגת לשאול את אחי שאלות, ודגה מתוך תשובותיו צירופים מרעננים. באחת משיחותינו, בתום הסבריו המפורטים, סכם: "לדברים בעולם יש נטייה להתעגל".

המשפט הדהד בחלל מוכר. תמיד הרי חשבתי כך, מבלי לקרוא לדברים בשמם. המחשבה הקוטבית השאירה בי תחושה של שטחיות ושל חוסר.

מילים ומעשים:

האם השקר הוא ההיפך של האמת? על-פי הגדרתו המילונית, השקר הוא סילוף האמת. והאמת? האמת על-פי הגדרת המילון היא: "דבר נכון ונאמן, דבר שיש לתת בו אמון".

האמת היא שאין אמת אובייקטיבית. האמת חייבת להיתמך באמון או באמונה כדי להתקיים. אמון ואמונה הם סוביקטיביים ומופשטים, ולכן מותירים סדק לספקות.

"סיפור ניסויי עם האמת" הוא שמה הנוסף של האוטוביוגרפיה של גנדהי. האמת אינה נקודת המוצא הברורה בקצה הציר, אלא ניסוי וטעיה ברצף של חיים. מעבר לאמונה, מחויבת האמת של גנדהי בנאמנות. כך ממומשת דרך האמת במציאות, ולא נותרת רק בגדר תפישה ערטילאית.

"האמת קשה ועקשת, ומעודנת כניצן", הוא כותב. אני מהנהנת, אמן.


נלקח מתוך "תזה"-עיתון הסטודנטים של תל אביב. גיליון מס' 125
נכתב על ידי: הדס גלעד giladhadas@gmail.com