"הוא לא אוהב לדבר תוך כדי"! שטחתי בצער עמוק את התסכול החדש שלי בפני חברתי הטובה. "וגם לא אחרי, ואם אני מנסה להעלות סוגיות מהאירוע המרגש שעברנו, לנתח, לשער השערות ולדון במסקנות - הוא מתחמק. מה אני אמורה לעשות עם בחור שלא אוהב לדבר על סקס? זה כמו להיות עם מישהו שלא רואה סיינפלד. על מה נדבר?!?!"

"צרה", היא הסכימה איתי מיד. "אבל את תמיד יכולה להתקשר אלי".

"תוך כדי?!?!" נחרדתי.

"עדיף למחרת", נחרדה גם היא. "ועדיף כשהוא לא לידך. הייתי מניחה שבחור שלא אוהב לדבר על סקס, גם לא יעריך שתדברי על זה עם חברה שלך מול הפרצוף שלו".

כנראה שלא, חשבתי, ובכל זאת, לא יכולתי שלא לתהות - האם אני היא יוצאת הדופן, שיש בה את התשוקה לא רק לעשות, אלא גם לדבר?

כבר יצא לי להתקל בגברים שהופתעו מהיכולות המילוליות שלי במיטה. "ואו", אמרו אלה שידעו להעריך (כל אחד מהם בתורו), "איזה כיף להיות עם מישהי שיודעת מה היא רוצה ולא מתביישת להגיד". היו גם שהתבלבלו קצת ("אני פשוט לא רגיל לדבר כשאני עושה את זה"). אבל הבחור הזה לא משאיר שום מקום לספק - הוא לא מופתע, מעריך או מבולבל, הוא פשוט לא בקטע. "לא לדבר עכשיו", הוא מהסה אותי במקרה הרע, או סותם את פי בנשיקה במקרה הטוב, וגם מאוחר יותר, בשלב הסיכומים, כשאנחנו שכובים חבוקים ובוהים בטלויזיה, הוא עדיין מתעקש לא לשתף פעולה. אני שואלת אותו על פרטנריות קודמות, על איך ולמה הוא רגיל, והוא מגמגם קצת ואז מבקש בחביבות, אם אפשר לא לדבר על זה. אני מחזירה את הפנים למסך, מעקמת את האף וחושבת לעצמי מאיזה כוכב נפל הבחור המוזר הזה, שלפני שתי דקות הראה לי מאיפה משתין הדג ועכשיו הוא שותק וחסוד, כאילו חונך במנזר פרנצסיקני במאה ה-18.

איך אפשר שלא לדבר? איך אפשר אחרת להכיר מישהו ולדעת מה הוא אוהב? מסכימה, לא כל הזמן צריך לפטפט: צריך גם להקשיב, ולנשום, ולהסתכל, ולחייך, וגם לשתוק ביחד זה כיף לפעמים. אבל יש לי כל כך הרבה מה להגיד! אני רוצה להגיד שמה שעשית עכשיו נורא נעים ולשאול אם נעים לך גם. אני רוצה לצחוק איתך על הפרצוף המטומטם שאתה עושה כשאתה חרמן ומסכימה שתצחק על שלי בחזרה. אני רוצה להסביר מה ואיך בדיוק אני אוהבת ומתה שתסביר לי גם, לפרטים, שאהיה בטוחה שאני לא עושה שום דבר לא נכון. וגם אם היינו שמונים שנה ביחד ולא שבועיים, וכבר היית יכול להפעיל אותי בלי שום חוברות הדרכה, גם אז הייתי רוצה שתגיד מתישהו כמה אני יפה ושאני עדיין עושה לך את זה. אם לא, נראה לי שזה יהיה מאד מאד משעמם.


נלקח מתוך "תזה"-עיתון הסטודנטים של תל אביב. גיליון מס' 125
נכתב על ידי: נועה יחיאלי noanoasof@hotmail.com