בעולם חסר ריגושים, בו הישיבה בחברותא ללא חומרים משככי דימוי עצמי, הפכה לחסרת תועלת, כשכבר אי-אפשר לחדש אחד לשני דבר, התאספה חבורה של אנשים ללא תקווה ליצור ערב מוצלח. הכירו את שימרית, אבאטו, פתמה, יקותיאל ואנטולי. חמישה סטודנטים עסוקים מאוד והיחידים שהופיעו ל"ערב הגיבוש המחלקתי" שארגן מאיר, חברם לספסל הלימודים, בווילה המפוארת של הוריו בהרצליה (הוא מתכנן לרוץ לאגודת הסטודנטים בשנה הבאה). כצפוי, החבריה הגיעו קצת מעוכים והם לא ממש מצליחים למצוא שפה משותפת לשיחות סלון. הערב צולע לאיטו לכיוון יציאות החירום, והגיעה העת להציל את המצב. אך מה יעשו חברינו? כיצד ינצלו מן השעמום הקבוצתי? האם בעזרת צפייה בערוץ הכנסת תוך כדי דיון מעמיק במחזותיו של ברטולד ברכט? האם בתחרות קריאוקי ממיטב שירי קובי רכט? האם בניסיון נואש לתפוס את חיים הכט? או שפשוט יכריזו על כשלון הערב, וילכו לחפש אנשים נוספים עם כ"ט בשם המשפחה? הדילמות הללו קשות לפתרון, אבל אל דאגה! קיבצנו בשבילכם כמה מתכונים נהדרים למשחקי חברה, אשר יפיגו את האווירה המתוחה ואת השעמום, יעמיקו את ההיכרות ביניכם, ואף יגרמו לכם להיראות אינפנטיליים במיוחד, למרות גילכם המופלג.

שם המשחק: פסיכולוג
מספר משתתפים: מ-4 ועד כמה שהחדר יכול להכיל
אביזרים נלווים: מוח
מהלך המשחק: חברי הקבוצה בוחרים פסיכולוג ומבקשים ממנו לעזוב את החדר, במטרה לדון ב"הפרעה נפשית" קבוצתית, שהפסיכולוג יצטרך לנחש מהי בעזרת שאלות שיפנה לידידיו. ברגע שהחברים החליטו על ההפרעה המשותפת, הם קוראים לפסיכולוג, והמשחק מתחיל.
ההפרעה הקלאסית, היא שכל אחד מחברי הקבוצה חושב שהוא האדם שיושב לימינו. נמחיש זאת בעזרת החבורה שיושבת בביתו של מאיר.
הפסיכולוג שנבחר הוא יקותיאל. השאלות שיקותיאל יכול להפנות לחבריו הן מגוונות, ותלויות בעיקר ביד דמיונו הטובה על חברינו. למשל, "אבאטו, איזה משקה אלכוהולי צרכת הכי הרבה בשבוע האחרון?". אבאטו, שלימינו יושב אנטולי, יצטרך לענות "וודקה". במידה והוא ענה תשובה שאנטולי לא יסכים איתה (למשל, "בירה"), יזעק אנטולי "פסיכולוג" ויתחלף במקומות עם חברו האתיופי. ההתחלפות במקומות מבטיחה משחק דינאמי יותר, ובלבול רב יותר של הפסיכולוג התורן.
יקותיאל ינצח במידה והוא ימצא את ההפרעה הקבוצתית, ויפסיד במידה ויתייאש.
הצעות להפרעות נוספות: כולם חושבים שהם דמויות מסרט כלשהו; כשמישהו מחברי הקבוצה מגרד את הראש, החבר שנשאל באותו רגע חייב לענות "פולקע"; או שלכל אחד מהחברים יש סטייה מינית אחרת שקשורה לפסיכולוג הנבחר.

שם המשחק: מאפיה (או "הרוצח")
מספר משתתפים: מומלץ מ-5 ומעלה, ועדיף כמה שיותר.
אביזרים נלווים: חפיסת קלפים (לא חובה). 
מהלך המשחק: בוחרים מנחה (רצוי מישהו שעדיין לא שיכור מדיי, ועם יכולת אימפרוביזציה סבירה), שינצח על מהלך העניינים. המנחה מוציא חפיסת קלפים וקובע קלפים שונים לתפקידים הבאים: אזרחים תמימים, רוצח (או רוצחים) ובלש. ככל שיש יותר אנשים בקבוצה, כך אפשר לקבוע תפקידים נוספים דוגמת אנס או רופא. המנחה מגריל את הקלפים בין המשתתפים, וכשכל אחד מחזיק קלף בידו ויודע את זהותו - מתחילים לשחק.
המנחה יכול לתת סיפור רקע קצר, למשל: "אנחנו גרים בעיריית פיתוח קשת יום, ולא מספיק שיש לנו לוקמיה בגלל האנטנות, ואין כסף לשלם על הגז, גם גילינו שיש בינינו קניבל תאב דם, שרוצח וטורף את קורבנותיו בלילות. עכשיו צריך לגלות מי הוא המנוול, ועדיף לפני התור של הכימותרפיה". לאחר מכן, מכריז המנחה על בואו של הלילה ("לילה טוב נתיבות"), שבו כולם עוצמים עיניים והולכים לישון. בזמן שכולם ישנים, המנחה מבקש מהרוצח לפקוח את עיניו ולהצביע את מי הוא רוצה לרצוח. הרוצח מתבקש לעצום את עיניו ואז מתעורר הבלש, שמצביע במי הוא חושד. כל זה נעשה בשקט, כמובן. המנחה מכריז "בוקר טוב נתיבות" וכולם פותחים את עיניהם. היום מתחיל בעדכון חדשות מאירועי הלילה הקודם: "בלילה נרצחה בדקירות מזלג חברתנו פתמה, ונאכלה במקום. הבלש שוב יצא דפקט, ולא מצא את הרוצח". פתמה מראה את הקלף שלה, אזרחית תמימה, והמשחק מתחיל. במהלך ה"יום", המשתתפים (כולל הבלש והרוצחים) צריכים לדון, להאשים אחד את השני, לנאום נאומי השמצה והתגוננות ולבסוף להצביע את מי מוציאים להורג. העירייה תנצח במידה והרוצח הוצא להורג, לפני שהוא הרג ואכל את כולם. הרוצח הקניבל ינצח, כשלא יישאר לו כבר את מי לאכול.
הצעות לתפקידים נוספים: במידה ויש מספיק משתתפים, אפשר להגריל גם רופא, שיכול לבחור לרפא משתתף אחד בכל לילה (כולל עצמו). ככה הוא יכול להציל אנשים, שהוא חושד שנרצחו באותו הלילה, לפני שהוא פקח את עיניו. אנס – יכול לאנוס קורבן אחד בלילה (כולל עצמו), סתם כי זה מצחיק (לפחות אותי) להתעורר בכל בוקר ולגלות ששימרית שוב עברה התעללות מינית.

שם המשחק: פנטומימה
מספר משתתפים: מ-6 ועד מספר הזבובים בסיני.
אביזרים נלווים: יכולות מוטוריות בסיסיות ושום דבר אחר.
מהלך המשחק: מתחלקים ל-2 קבוצות שוות, ומתחילים להמציא משפטים קצרים ומעצבנים. בוחרים מישהו מהקבוצה היריבה, ולוחשים לו את המשפט באוזן. המשימה שלו: לגרום לשאר חברי קבוצתו לנחש את המשפט, בלי להוציא הגה. הוא התייאש? הקבוצה הפסידה.
אפשר לשחק את המשחק גם עם פחות אנשים, אבל זה לא יהיה מספיק כיף, כשיקותיאל ינסה לחקות יחמור מצוי ורק פתמה ואנטולי יהיו שם כדי לראות את זה. אגב, אסור להשתמש באביזרים כלשהם. סורי שימרית.
הצעות למשפטים: "ולפאתי מזרח קדימה", "לא באבא לובה יותר בחיים שלך", "כשנפוליאון יכבוש את עכו" וכדומה. כמובן שאפשר להגביל את כל העסק לשמות של סרטים, שמות של מפורסמים או שמות של רוסיות נותנות (במקרה כזה, גם אנחנו מצטרפים).

שם המשחק: Never (מעולם לא)
מספר משתתפים: מ-3 ועד למספר הספאם החודשי שמצטבר בתיבה האוניברסיטאית שלכם.
אביזרים נלווים: אצבעות.
מהלך המשחק: כל משתתף מונה בתורו דבר שמעולם לא עשה. מי שאכן עשה, מרים אצבע. לדוגמא, חברינו אבאטו טוען: "מעולם לא עשיתי את שימרית בתחת". אנטולי, יקותיאל, מאיר ופתמה מרימים אצבע כי כבר עשו זאת ולא פעם אחת. מי שהגיע לחמש אצבעות מורמות הוא המפסיד הראשון ועליו לבצע משימה לבחירת שאר המשתתפים. הכי כיף, כשכמה אנשים נפסלים ביחד, ואז אפשר להתעלל באחרים עם משימות משותפות.
הפוך על הפוך: ניתן לשחק את המשחק הפוך ואז יקראו לו Ever. לדוגמא, יקותיאל: "לנצח אעשה את שמרית בתחת", אבאטו המסכן היחיד שמרים אצבע ושימרית נזכרת שהיא צריכה לקנות בטריות.

שם המשחק: אמת או חובה (או: ספין דה בוטל)
מספר משתתפים: מינימום 4, רצוי ממינים שונים.
אביזרים נלווים: בקבוק, עדיף ריק.
מהלך המשחק: יושבים במעגל ומסובבים כל אחד בתורו את הבקבוק, שנמצא במרכז. מי שפקק הבקבוק מצביע עליו נשאל על-ידי זה שהתחתית של הבקבוק מופנית לכיוונו: "אמת או חובה?". האומלל בוחר בין משימה לבין שאלה עליה הוא מוכרח לענות אמת. 
כפי שכולכם יודעים מתוך היכרות רבת שנים עם המשחק, סעיף האמת נועד בעיקר לבתולים ולבתולות. סעיף החובה, לעומת זאת, עשוי לספק שעות הנאה רצופות.
אפשרות מטומטמת (אמריקאית): מסובבים את הבקבוק, שוב על-פי התור ומנשקים את האדם עליו הבקבוק הצביע (זכר, נקבה, חיים הכט, קיפוד, הכול הולך). סיבוב שני על אותו בנאדם (או קיפוד, אנחנו לא מפלים), נכנסת הלשון לשימוש. בסיבוב השלישי יוצאים לשבע דקות בגן עדן (או שבע דקות בגיהינום, מנקודת ראותו של הקיפוד ביחס לפתמה).


שם המשחק: משחק התחתיות.
מספר משתתפים: מתחיל מאחד הזוי ונגמר בהרבה טיפשים.
אביזרים נלווים: פאב, תחתיות בירה, הרבה אלכוהול ויכולת דיבור סבירה.
מהלך המשחק: מבקשים באלגנטיות מהמלצרית השווה תחתית בירה שאינה ספוגה באיכסה, מניחים אותה על הבאר כשחציה בחוץ, נותנים פליק לצד החיצוני ומנסים לתפוס. מי שלא מצליח – שותה. בגלל שתפיסת התחתית דורשת מספיק מיומנות, גם כשהאתיופי עם האפרו עדיין לא מזכיר לכם את הכוסית מאוסטין פאוורס, סביר להניח שתפסידו, תשתו המון ותתעוררו בבוקר למחרת עם כאב אחוריים בלתי מוסבר ליד אבאטו השמח.
אפשרות נוספת: לשתות קולה ולא להתפתות לתלתליו המרהיבים של אבאטו.

שם המשחק: פתקים (או: שריידס)
מספר משתתפים: מ-3 ומעלה לסטלנים עייפים, מ-4 ומעלה לשיכורים אנרגטיים.
אביזרים נלווים: נייר, עטים, כובע ומחשבות על אנשים אחרים.
מהלך המשחק: במידה ואתם מוקפים בסטלנים עייפים, שלא בא להם טוב כל הקטע הזה, עדיף לשחק בצורה הפשוטה. כל אחד מהמשתתפים רושם שם של אישיות מוכרת על פיסת נייר (שאלתיאל קוואק, אבי ביטר, הורדוס, טינקי ווינקי – מה שמתחשק). לאחר מכן נותנים את הפתק לחבר שלצידכם, מבלי שיראה מה כתוב עליו. החבר מלקק את הפתק בתאווה בצד הלא-כתוב, ומדביק אותו על המצח. אתם מסתכלים על זה, מצחקקים, ונאלצים לעשות את אותו הדבר, כשתבינו שסתם לשים אותו על המצח פשוט לא הולך. ועכשיו, כשכולכם נראים כמו חבורת אינפנטילים (הבטחנו לכם) עם פתקים על המצח, אפשר להתחיל לשחק. כל אחד בתורו שואל שאלות כן/לא על הדמות שכתובה על מצחו. קיבלתם "כן"? - תמשיכו לשאול. קיבלתם "לא"? - כמה מפתיע. התור יעבור לאנטולי, שצריך לנחש שהוא סינדרלה. המנצח הוא מי שניחש ראשון את דמותו. והמפסיד? ובכן, זה שעדיין ממשיך לקבל "לא".
לשיכורים אנרגטיים: המשחק הזה הרבה יותר מורכב, מכיוון שצריך להתחלק לזוגות, לעשות הכנות מראש, להפעיל סטופר ולרשום תוצאות. אבל האמת? זה שווה את זה. כל משתתף רושם עשרה שמות מפורסמים על פתקים נפרדים, מקפל אותם ושם בכובע של יקותיאל (או בחזייה של פתמה, אם זה עושה אתכם שמחים יותר). מתחלקים לזוגות ומתחילים לשחק. לכל זוג יש 30 שניות כדי להסביר כמה שיותר פתקים מהכובע האחד לשני, מבלי להזכיר את השם עצמו. כל פתק שניחשו נכון יוצא מהמשחק ומקנה לזוג נקודה. כשנגמר הזמן התור עובר לזוג השני וכך הלאה. רצוי מאוד לכתוב כמה פתקים הצליח כל זוג לנחש, כי הזוג המנצח זוכה בחזייה של פתמה, שנורא כיף להתכסות איתה בחורף.


שם המשחק: קונטאקט
אביזרים נלווים: רגלי עכביש, קצת פטרוזיליה, זיעה של אינדיאני וחבל טבור של יונה. אבל זה לא קשור למשחק.
מספר משתתפים: מ-3 ועד למספר הפעמים שניסינו להתחכם בכתבה הזאת (כולל). 
מהלך המשחק: דבר ראשון, כדי שהמשחק ילך בצורה חלקה, תבדקו שאתם זוכרים איך לספור עד עשר. הצלחתם? הנה זה בא. אחד המשתתפים (אנטולי רוצה להתחיל) חושב על מילה (עדיף ארוכה ומסובכת) ואומר את האות הראשונה שלה. אנטולי, כמו תמיד, חשב על אלכוהול, ולכן הוא אומר "א" במבטא רוסי כבד. שאר החברים צריכים לנסות לנחש את המילה שעליה חשב אנטולי, מבלי להגיד אותה בקול רם. ברגע שאחד החברים, נניח אבאטו, חשב על מילה שמתחילה ב-א', ("אקונומיקה"), הוא צריך לנסות להסביר אותה לשאר המשתתפים (מלבד אנטולי): "חומר ניקוי כזה, שיכול לעשות אותי לבן". במידה ושימרית חושבת שהיא הבינה למה אבאטו מתכוון, היא אומרת "קונטאקט" והם מתחילים לספור עד עשר. זאת ההזדמנות של אנטולי להכשיל אותם ולנחש את המילה של אבאטו – ואז שאר המשתתפים יצטרכו לחשוב על מילים אחרות. במידה ואנטולי עדיין מגרד את הראש ולא מבין במה מדובר, ושימרית ואבאטו סיימו לספור עד עשר ואמרו יחדיו את אותה המילה, "אקונומיקה", על אנטולי לגלות להם את האות הבאה במילה שלו: "ל" (שוב, במבטא רוסי כבד). עכשיו החבר'ה צריכים לחשוב על מילים שמתחילות ב"אל" (למשל, "אלפקה"). הסבל נגמר, כשאחד המשתתפים מצליח לגלות את המילה שעליה חשב אנטולי. במקרה כזה הוא יהיה הבא להמציא את המילה, ואנטולי ילך להשתכר מרוב צער.
דרכים להכשיל את שאר המשתתפים: אנטולי יכול לנחש את המילה שאותה הגדיר אבאטו, גם לפני ששימרית אמרה "קונטאקט". מלבד זאת, אם אבאטו ושימרית אומרים מילים שונות אחרי שסיימו לספור עד עשר, חיפוש המילים ממשיך.


שם המשחק: המסיבה (יש לכם הצעה לשם אחר? אתם מוזמנים לשלוח לנו ואולי תזכו בכלום).
אביזרים נלווים: כל מה שאפשר או אי-אפשר להביא למסיבה.
מספר משתתפים: 2 זה קצת עצוב, אז עדיף להתחיל מ-3 ומעלה.
מהלך המשחק: אחרי כל הערב הארוך הזה עם משחקי החברה, אפשר קצת לנוח ולהירגע. המשחק הזה לא דורש מכם להחליף מקומות, לכתוב על דפים, להקפיץ תחתיות, לעשות משימות או להפחיד ינשופים. כל מה שצריך לעשות זה לרבוץ על ספת האמריקן-קומפורט של הוריו של מאיר ולדבר במשפטים קצרים. נניח שבעל הווילה מתחיל את המשחק: "אני מביא למסיבה זיעה של אינדיאני", ואז שימרית אומרת: "אני מביאה למסיבה דילדו", מאיר צריך להחליט, על-פי הכלל שהוא המציא, האם הוא מכניס את שימרית למסיבה או לא. הפעם היא לא נכנסת. אנטולי אומר: "אני מביא למסיבה אלכוהול", והוא נכנס. יקותיאל בתורו: "אני מביא למסיבה מיץ פטל" והוא נכנס. פתמה: "אני מביאה למסיבה כבש" והיא נשארת בחוץ, ועושה מנגל לבד. עליתם על הכלל? בדוגמא הזאת, מאיר מכניס למסיבה כל מי שמביא איתו דברים נוזליים.
הצעות לכללים נוספים: הכלל הקלאסי הוא להביא למסיבה דברים שמתחילים באות הראשונה של שמכם הפרטי. די קשה לעלות על זה, וזה גורם לאנטולי להביא אהבה. חוץ מזה, אפשר גם להביא כל מה שנכנס למיקרו, כל מה שפתמה רואה בסיוטים שלה ("אני מביא למסיבה טנק"), כל מה שביקר בישבנה של שימרית ("אני מביא למסיבה טנק") וכולי.