False תל אביב Vs לטביה
פרופסור

תל אביב Vs לטביה

אוניברסיטת ת"א לא מספקת את הסחורה מול האנדרדוגית של העולם האקדמי

לירון זיידין | 10.02.2008
תל אביב  Vs לטביה

תואר אקדמי אוניברסיטאי נחשב משך שנים לתואר יוקרתי. תואר אליו נלווה, מעבר לתעודה, גם סטאטוס חברתי של אדם משכיל. בין המיתוסים המוכרים, נוכל לשמוע לא פעם שסטודנט בוגר אוניברסיטה מוכרת למד יותר, השקיע יותר, עבר קורסים רחבי היקף וכמובן, נבחן על הקורסים שלמד בבחינות הקשות ביותר. כסטודנט על סף סיום התואר הראשון בכלכלה ומדע המדינה באוניברסיטת תל-אביב, מצאתי את עצמי לא פעם תמה על איכות ההוראה באקדמיה, על טיב המידע שלמדתי ועל צורת העברת החומר הלימודי. במהלך לימודיי, הייתי עד לרצף שביתות, כיתות גדולות בתרגולים, חוסר אונים בקבלת סיוע מהמרצים בשעות הקבלה (אני כנראה אחד מאותם מוכי גורל שלא מצליחים להבין את כל החומר מהרצאת מצגת של שעה וחצי) ולא פחות מזה, חוסר יכולת למצוא חומר על פיו ניתן ללמוד לבחינות בצורה מסודרת. לאחר שלוש שנות מירמור אקדמי ותחושה שבזבזתי את מיטב כספי, שנותיי ומרצי על מוצר שהייתי יכול לקבל זהה לו בהשקעה פחותה – החלטתי לעשות מעשה.

לאור רצף השביתות שפקדו אותנו בשנים האחרונות: שביתת הסגל הזוטר, שביתת הסטודנטים וגולת הכותרת – שביתת 90 הימים של הסגל האקדמי הבכיר (את העולם הקיפו ב-80 יום בלבד), גמלה בליבי החלטה לבדוק עד כמה המיתוס הגורס ש"תואר אוניברסיטאי יוקרתי יותר", עומד במבחן המציאות. שלוש שנות תסכול מוצאות ביטוי כעת, עת אני בוחן את הפרה הקדושה של מגדל השן האוניברסיטאי תחת זכוכית המגדלת של תזה.

לצורך בחינת הנושא, החלטתי לבדוק, כמקרה אבן בוחן, שני סטודנטים משני מוסדות שונים -אוניברסיטת תל-אביב היוקרתית ואוניברסיטת לטביה הקצת פחות יוקרתית – ולעמוד אחת ולתמיד על ההבדלים "בינינו" ל"בינם". את הראיון אני עורך עם אלון, סטודנט לקראת סיום לימודי תואר ראשון דו-חוגי בסוציולוגיה וניהול באוניברסיטת תל אביב, ועם יהודה, בעל תואר ראשון  בניהול מאוניברסיטת לטביה.


על קו הזינוק

שאלתי הראשונה היא מה המוסד הלימודי בו למדתם העניק לכם במהלך התואר?
יהודה, כנראה מתוך צורך של הגנה עצמית, עונה מיד: "למדתי לא מעט, קראנו מאמרים וחומר רב, ביליתי שעות בספריות השונות כדי ללמוד את החומר הנדרש ובסופו של דבר יש צורך להגיש עבודה מסכמת של הקורס, ולעיתים יש בחינה".

אני מחליט להקשות עליו ומפנה לעברו את השאלה: מה לגבי שיעורים, הרצאות?
"כמובן שהיו גם הרצאות, אבל אני לא ילד (יהודה בן 48 והוא אב לשלושה ילדים ל.ז.) ולכן המפגשים היו בעיקר בשעות הערב. מה גם שאני חושב שהחלק המשמעותי של התואר הוא היכולת להתמודד עם החומר לבד ולהיות מסוגל להגיש עבודה מסכמת על כל מה שלמדתי.

בזמן שיהודה מדבר, אלון נוטה לשתוק. מסתבר שהסיטואציה לא נוחה לו, הוא חושש להישמע מתנשא על יהודה, רק משום שהתואר שלו קשה יותר. יהודה לא נשאר מאופק ומטיח בו: "על סמך מה אתה אומר שהתואר שלך קשה יותר? מה אתה עשית שאני לא עשיתי?". הנחתום מעיד על עיסתו ומספר על המטלות הקשות ועל הבחינות הנוראיות, על שעות שבילה בספריות ועוד דברים רבים שעושים 'רק' באוניברסיטה אמיתית.
מה לגבי ההרצאות? אני מקשה. אלון שקט לרגע קט ואז מודה שהיו באמת פחות הרצאות, אבל זה בגלל כורח המציאות, לא בגלל שיטת הוראה. שוב אני מקשה ומבקש להתעלם מן הסיבה – הסיבה לא משנה, משום שהתוצר הסופי הוא די זהה. "נכון", הוא מסכים, ומיד מסייג "אבל בכל זאת יש הבדלים".

אני ממשיך לשאלה השנייה. מה לגבי ההפריה ההדדית והאקדמית בין הסטודנטים?
יהודה מספר על הלימודים יחד, על כך שיושבים יחד בספריות ומבצעים חלוקה של מטלות ביניהם – חלק מסכמים את הפרק הראשון וחלק את הפרק השני. אחר-כך נפגשים בבית של אחד הסטודנטים ולומדים יחד. אלון מסנן: "עושים את המבחנים ביחד". יהודה מתעלם וטוען כי בסופו של דבר העובדה שמתווכחים במהלך העבודה המשותפת היא העדות הטובה ביותר להפריה הדדית.
אלון מספר שגם באוניברסיטת תל- אביב שיטת הלימוד זהה, רק שבסופו של דבר כל אחד עושה את העבודה והמבחן לבד, אלא אם מגדירים שמותר לעשות את העבודה בזוגות או בצוותים.


תת כותרת: הפסקת מחצית
אנחנו עושים הפסקה הקצרה מהשיחה הקולחת כדי לשתות משקה קל ולצבור כוח לקראת ההמשך. בינתיים אני מגלגל בזכרוני את מהלך הלימודים שלי: האם הקורסים היו מושקעים? האם העניקו לי המרצים יחס אישי? האם קיבלתי באוניברסיטת תל-אביב תכנים שלא יכול הייתי לקבל במקום אחר?
גאוות היחידה הסיטה הצידה כל תשובה נגטיבית. אם להודות על האמת, אפילו מחשבה שלילית בעניין נפסלה על הסף. לא ייתכן שבזבזתי שלוש שנים. תואר בתל-אביב הוא בהכרח טוב יותר, גבוה יותר, חזק יותר. אחרת, המשמעות היא שאני לא טוב יותר מאחרים – וזו לבדה, מחשבה בלתי נסבלת.


תת כותרת: נסתפק בתיקו

השאלה השלישית שאני מפנה לשני המתמודדים היא סובייקטיבית, וברור לי שאאלץ להתמודד כאן עם הטיות הקשורות בדיסוננס קוגניטיבי - לטובת אלה שפספסו את החומר הרלוונטי וכדי לחסוך לכם ויקיפדיה: אדם המאמין בעמדה מסוימת אך פועל בצורה המנוגדת לעמדה זו, יחוש תחושה בלתי נעימה של דיסוננס, מעין היעדר הרמוניה. תחושה זו תדרבן אותו לשנות את עמדותיו, או להתחיל להאמין בעמדה חדשה, כדי להקטין את הדיסוננס (הקונפליקט) בין העמדה להתנהגות.

מה אתם מרגישים שלמדתם במהלך התואר?
יהודה מרים את הכפפה. מספר שלמד להתמודד עם חומר לבד, משהו שלא עשה כבר שנים רבות. הוא קיבל הרבה מאד ידע מעשי, הרבה ממנו מן הסטודנטים האחרים ובעיקר, מה שהכי חשוב לו, הוא הוכיח לעצמו שהוא מסוגל.
אלון ממשיך את רצף ההלהבות ומספר שלמד תיאוריות מימוניות וקורסים שונים, כיסה נושאים רבים מתחום הניהול, גם בסוציולוגיה למד קורסים ותיאוריות רבים שיסייעו לו בעתיד.

עקב תחושת אי נוחות, או שמא זהו הבטחון של מי שיודע מנסיון אישי, אני שוב מתעקש. שואל את אלון אם הוא יודע מהו "מדד הרפינדל" או "מדד אלטמן" והאם הוא זוכר מה טען מקס וובר (שאלות מתחום הניהול והסוציולוגיה). אלון ממלמל כי למד את כל אלה בעבר, אבל אינו לא זוכר, משום שהקורס כבר הרבה מאחוריו.

אני חושב ביני לביני שבמבחן התוצאה שניהם יצאו עם אותו תוצר. או אולי לא? אולי הפעם זהו הדיסוננס שלי?
אני עובר לשאלה הרביעית והאחרונה. זו שתכריע את המערכה. המתמודדים נרגשים. הקהל בבית מתוח. אפשר לחתוך את הקרינה האלקטרו-מגנטית הבוקעת מן המחשב שלי בסכין.

על סמך מה נקבע הציון בקורס?
יהודה משיב בפסקנות: "עבודה מסכמת או בחינה".
אלון: "רק על סמך בחינות ועבודות נקבע הציון הסופי" (דגש על המילה בחינות).
לא יודע מנין הדחף, אבל בכל זאת אני שואל: מה לגבי תקופות של שביתות? איך נערכות הבחינות אז?
אלון, נבוך קמעה: "יש הקלות בחומר, יש התאמות של החומר בבחינה למה שלמדנו בפועל. לפעמים מסתפקים בציון עובר/לא עובר ואין ציון כמותי, ולפעמים אפשר להגיש עבודה מסכמת במקום בחינה כתובה".

באולפן –חייבים להודות – יש תחושת בלבול. על הנייר זה נראה תיקו, אבל משהו לא מסתדר. היינו אמורים לנצח. השכלה גבוהה זה המגרש הביתי שלנו. אני אמנם על תקן המראיין, אך גם אני, כאלון, מסיים את לימודיי באוניברסיטת תל-אביב. וגם אני, בין השורות, מרגיש שרימו אותי לאורך הדבר ולא סיפקו לי את מה שגולת הכותרת של האקדמיה הישראלית – אוניברסיטת תל אביב - אמורה הייתה לספק. אתם יודעים מה? לעזאזל, אני שואל את עצמי אם לא היה עדיף ללמוד באוניברסיטת לטביה?


נלקח מתוך "תזה"-עיתון הסטודנטים של תל אביב. גיליון מס' 125

הדפסה   שלח לחבר

עוד כתבות

תגובות

סה"כ 2 תגובות
מאת
כותרת
תוכן
וואו
נותן חומר למחשבה רק חבל שלא קראנו את זה לפני 3 שנים...
מאת ezra | 10.02.2008
אפשר להגיד שתל אביב Vs לטביה
זה כמו המשחק שהיה בחמישי בין מכבי ת"א להפועל ירושלים
מאת דויד22 | 10.02.2008
בחזרה לדף המגזין הראשי
האם אתה מרוצה מהמסלול בו אתה נמצא
שלח
אתר פרופסור הינו אתר לסטודנטים ובוגרים הכולל תוכן אקדמי רב מסוגים שונים: עבודות אקדמיות, מבחנים, סיכומים, מלגות, תרגומים, בנוסף ניתן ליהנות ממגוון מלגות ומכירת תוכן אקדמי.