False אלכוהום
פרופסור

אלכוהום

אופיר עדני מציע סופסוף אלטרנטיבה אמיתית לבר השכונתי

אופיר עדני | 14.01.2008
אלכוהום

הגיע העת לעשות מעשה עם היצירתיות המזפזפת שמעולם לא באה לידי ביטוי. הפול/צ'ימיצ'ורי/פיצה (הקיפו את הנכון) שלכם תמיד היה מפורסם בקרב החבר'ה, אבל משהו חסר. משהו שיכול להעיר את כל החברים המפוהקים שנוהגים לפקוד את סף ביתכם. החסך האמיתי שלכם הוא אלכוהול. ולא סתם אלכוהול בתוך בקבוק חטיארים שדחף לכם המוכר בדיוטי פרי ומעלה כרגע אבק מאחורי ויטרינת זכוכית. הכוונה היא לאלכוהול אמיתי ומגוון שעומד לו בגאון בתוך בר ביתי מהוקצע ומבריק, שמפיח חיים בכל פגישה אקראית עם חברים. אין כוונת המשורר לפרנס את עמותות האלכוהוליסטים האנונימיים למיניהן, אלא לתת כלים ליצירת בר ביתי שמהווה נדבך מפנק באירוח ובעיצוב הבית, ושיהפוך מאליו לתחביב מספק. אז בואו נתחיל. השפה היא בלשון זכר, אך הפניה מיועדת לכל המינים ולכל הנטיות.

הכינו את הכלים

עבדו על התכנון ביסודיות – האדריכל הקטן שבכם מחכה להתעורר. שרטטו את התוכנית כולה על נייר מילימטרי ותקבלו מידות מדוייקות. שרטטו את הבר מכל הכיוונים, מבט עילי, מבט חזיתי ומבט צד, רק כך תבטיחו יצירה מושלמת. חצי שעה של מדידה תחסוך לכם שעות של תיקונים. כדאי שנגר יעבור על התכניות כדי לוודא שתכננתם נכון. פיתרון נוסף הוא לקנות תוכניות מוכנות דרך האינטרנט ולשלוח אותן כלאחר כבוד לנגר שיבצע בשבילכם. אבל אין סיפוק גדול יותר מבנייה עצמית, שתסחוט קריאות התפעלות ותלווה מצידכם בהפטרה אדישה "כן, אני בניתי את זה".
התחילו מבנייה של השלד – חשוב לזכור שזהו רק שלד. גבס הוא אופצייה אבל עץ אורן פשוט יספק גם הוא את הסחורה. שרטטו את המתווה על הריצפה והרכיבו את הבסיס מלוחות בעובי שלושה סנטימטרים לפחות (לוח בכל צד שיתמוך את הדלפק). כך תבטיחו יציבות מירבית. מילת הקסם בהורדת עלויות אם בעץ בחרתם היא "פורניר". הכוונה לאותה קליפת עץ זולה שמודבקת בשלב מאוחר יותר על השלד ונותנת את התחושה של עץ יקר בהרבה. לוחות גבס ניתן לצבוע לגוון הרצוי. מומלץ להחליט אם לבר יצמדו כמה כיסאות – אם כן כדאי לקנותם מראש ולהתאים אליהם את הבר מבחינת גובה וצבע, כדי להמנע מלהראות כליליפוטים. מדרס לרגל חשוב בכיסאות בר – או בכסא עצמו או כמעין צינור שמחובר בתחתית הבר.
השקיעו בגימור – הגימור הוא הכל. חיבורים ניתן בקלות לכסות על ידי קנט דקורטיבי ואינסוף חומרים מיועדים לכיסוי ברגים ומסמרים. כל ההשקעה תרד לטימיון ברגע שחיבור גס או בורג סורר יחשפו לעיני כל. תמונות, ציורים ואביזרי בר שונים יתרמו מאד לתחושת האותנטיות ויעלימו את תחושת הבר הערום.


אבזור היצירה

סיימנו עם קורס הנגרות למתחילים והיצירה עומדת לה בגאון. כעת נותר לאבזר אותה. הדבר הראשון והחשוב ביותר הוא הכוסות. לכל משקה יש את הכוס שלו וחשוב שיהיה מספר בסיסי של כוסות להתחיל איתן. מיותר לציין את הרושם המתקבל ממזיגה של משקה לכוס המתאימה לו:
הייבול HighBall – כוס גבוהה וישרה שמכילה בדרך כלל את המשקאות המעורבבים והפשוטים, שכוללים מנת אלכוהול ומיץ מסוג כלשהו. אניסים הם היוצאים מהכלל בקרב המשקאות האלכוהוליים, משום שהמסורת דורשת שיוגשו בכוסות אלו גם אם הם מאכלסים לבדם וללא כל ערבוב את חלל הכוס.
אולד פאשן / לואו בול Old Fashioned / Low Ball – כוס נמוכה ורחבה שמאכלסת בעיקר וויסקי וליקרים, עם או בלי קרח, וניתן להופכה לכוס קוקטיילים וערבובים שונים דוגמת הקאייפירינייה.
כוס סניפטר  Snifter– כוס בצורת בלון חתוך עם רגל, שנועדה לאכסן ברנדי וקוניאק או ליקרים על בסיסם, כמו הגראנד מרינייר, ולהעצים את חווית השתייה על ידי ריכוז הארומות היישר לאפו של הלוגם.
כוס מרטיני Martini Glass – הכוס המשולשת עם הרגל, שמאכלסת קוקטיילים שונים שסוננו לתוכה ללא קרח, המפורסם שבהם הוא הקוסמופוליטן.
כוס מרגריטה – כוס רגל מעוגלת ורחבה עם שקע דמוי כוסית בתחתיתה. מיועדת בראש ובראשונה למרגריטה קפואה ורגילה, אך מהווה גם בית טוב לקוקטיילים שונים.
כוס יין – מומלץ לקנות כוסות יין גדולות עם זכוכית דקה, שישדרגו פלאים כל יין שתמזגו לתוכן. יין אדום נוהגים למזוג לכוס רחבה ויין לבן לכוס צרה יותר.
כוס בירה – ישנן לא מעט צורות, רחבות וצרות, עם ידית או בלי. טעמכם האישי יקבע כאן.
כוס שוט / צ'ייסר – אותה כוס קטנה שמכילה עד 60 מ"ל ונועדה לשתייה במכה של אלכוהול – בעיקר וודקה או וויסקי, אך בעצם כל העולה על רוחכם. הצ'ייסר מכיל חצי מהכמות של השוט ולכן נוח יותר לרוב האנשים לשתות ממנו. כוס השוט יכולה לשמש גם ככוס מדידה להכנת קוקטיילים.

עזרים הכרחיים

ישנם עזרים רבים לבר – נציין את ההכרחיים ביותר כדי שלא תתפסו עם המכנסיים למטה. כל מי שניסה לפתוח בקבוק בירה ללא פותחן יודע למה הכוונה.
שייקר – החשוב מכל, ידידו הטוב של הברמן, מורכב משלושה חלקים – גוף דמוי כוס, מסננת ומכסה. השייקר נועד לערבב את כל המרכיבים ולקררם לפני סינונם לכוס, ללא הקרח אותו הוא מכיל. שדרוג נחמד לשייקר הוא הז'ולפ  - מסננת נפרדת שנראית כמו מטקה מחוררת עם קפיץ מסביבה ומורכבת על כוס השייקר למזיגה רבת פאסון.
בלנדר – הדבר השני החשוב ביותר. כאן אין מנוס מקניית בלנדר איכותי כותש קרח. מניסיון – כל בלנדר מתחת לאלפייה רעננה לא יספק את הסחורה. בלנדר טוב הוא זה שיודע לכתוש קרח למחית ברדית וחלקה. ללא בלנדר נאלץ לוותר על המשקאות הפופולריים בעולם, כמו המרגריטה והדאקירי המרעננים.
פותחן יין / בירה – גם כאן הסוגים הם רבים. בחנויות "לגבר" יש פותחן יין מיוחד שנקרא ארנב ומחירו מגיע ל-800 ש"ח! ויש הטוענים שהוא היחיד שפותח יין בצורה הנכונה באמת, תוך טיפול עדין בבקבוק. עזבו שטויות. פותחן של 10 ש"ח יעשה את העבודה, ארנבים תקנו לחברה, יעלה אותו דבר אבל יחסוך הרבה יותר עבודה... 
כותש / עלי – אין מוחיטו או קאיפירינייה ללא עלי מסיבי שסוחט כל טיפת מיץ מהלימונים המסכנים שנקרו בדרכו. יעיל גם כאמצעי לפיזור הפגנות שיכורים.
כלי לקרח – כדי למנוע ריצה למקרר ולכלוך כל איזור העבודה, כלי לקרח דמוי קערה מחוררת בתוך קערה גדולה יותר לניקוז המים יחסוך הרבה כאב ראש,.בעיקר לאור העובדה שקרח הוא המשאב העיקרי בבר.
ג'יגר – כוס מדידה מתכתית שמאפשרת למדוד כמויות. שוט יספיק בהחלט לעניין אבל עם ג'יגר יעשו לכם עיניים.
סטיררים וקשים – נסו לשתות מרגריטה בלי קש ותבינו לבד את חשיבות העניין. מה גם שלבחורות יש צורך מוזר מאד, שבא לידי ביטוי רק כשהן שותות בחוץ – לשתות כל דבר עם קש. אני עדיין מחכה לבחורה הראשונה שתדחוף קש לכוס קפוצ'ינו ותסחוף איתה את כל העדר. סטיררים מייפים את הכוס ונועדו לערבוב קל של המשקה. מספר מדאיג של אנשים רואה עצמו כאומן פלסטיקה ויוצר חלזון מהסטירר, עם המחושים והכל. אני מציע לוותר על תחביב זה.
תחתיות לכוסות – נשמע כמו מותרות, אבל אחרי הכוס הקרה הראשונה שתבלה יותר מחצי דקה על הבר החשוף שלכם, תתחננו לתחתית. אחרי הכל אתם בבית ולובה המנקה בדיוק ביום חופש.

על לבנים וחומים

המשקאות מתחלקים בהכללה גסה מאד לשלושה סוגים : לבנים, חומים וליקרים.

לבנים:
ארבעת הלבנים הגדולים פשוט חייבים לגור במדפי הבר הביתי שלכם. וודקה, רום, טקילה וג'ין הם האבות המייסדים של רוב הקוקטיילים, כמעט בכל קוקטייל נח לו אחד מהם כבסיס או כעזר שכנגד.
הוודקה היא אולי החשובה ביותר. וודקה ברמה של אבסולוט, סמירנוף ושות' תתערבב בכיף בקוקטיילים שונים, אבל היום אין בר ביתי שמכבד את עצמו ללא וודקת פרימיום אחת לפחות, כגון בלוודר, גריי גוס, אבסולוט לבל או סטולי עלית.
את הוורמוט – אותו יין מחוזק ומתובל, אבי קטגוריית האפריטיפים, נצרף בגסות לקטגורייה זו ובמיוחד את המרטיני ביאנקו האהוב על בנות ארצנו, עם קרח ולימון כמובן.
לבנים נוספים הם הטריפל סק – ליקר התפוזים ההכרחי והאניסים למינהם.

חומים:
וויסקי, ברנדי וקוניאק מאכלסים את הקטגורייה היקרה ביותר בכל בר. וויסקי סינגל מאלט איכותי שיוצג בגאון בחזית מדפי הבר יוערך הרבה יותר מכמה בקבוקים עלומי שם שתכליתם היחידה לתפוס נפח. ברנדי טוב יעשה את העבודה, אך ברנדי מהמחוז הצרפתי הצנוע – קוניאק, על בקבוקיו המרשימים, ימלא את הבר בהילה של קדושה ממש.
ליקרים:
הרעיון הכללי בהצטיידות בליקרים – אותו אלכוהול מוסף סוכר בטעמים שונים ומשונים – הוא: אל תקנו מה שלא תשתו! אין צורך בעוד בקבוק מעלה אבק כמו אצל סבא, אלא בבקבוק שמדי פעם מתעורר בו צורך אמיתי, דוגמת פרנה ברנקה, ייגרמייסטר ואברנה – מצילי הבולסים מכאב בטן לאחר ארוחה דשנה. או שרטרז ירוק צרפתי – 55% של מתיקות שמפילה אחרי שוט אחד. קמפרי הוא עוד חביב הבריות וכך גם האייריש קרים (עדיף של בייליס) או האמרטו (ליקר השקדים(, המידורי (ליקר המלון) והשנאפסים למינהם.

עד דלא ידע

יין הוא מרכיב חשוב, אך לעיתים נתפס כנפרד מהבר. בבר ביתי טוב צריך להיות יין אדום ויין לבן, כדי לעמוד בסטנדרט. יינות ישראלים בטווחים של 70 ש"ח ומעלה מספקים את הסחורה ואף יותר מזה, יקבי רמת הגולן ויקבי בוטיק לא מעטים מייצרים יינות משובחים ביותר, בכל קנה מידה, אך כמובן שלא יזיק איזה שאטו ווטאבר מהטיול האחרון לצרפת.
יין טוב מומלץ לאכסן במקררי יין המיועדים לעניין. מחירם מתחיל מ-700 ש"ח ומעלה ולרוב יקבע לפי כמות הבקבוקים שביכולתם לאחסן. למשקיעים פחות יספיקו כוורות זולות. כלל הברזל הוא לאכסן את היין בשכיבה. רק כך פקק השעם ישאר לח וגמיש ולא יתייבש ויסדק, מה שיוביל לאיטום לקוי ולהתחמצנות של הנוזל.
שמפנייה מלווה אירועים בצורה מושלמת. אין צורך להשקיע בשמפנייה אמיתית שתעלה מאות שקלים. הקווה הספרדית והלמברוסקו האיטלקית מיוצרות לפי שיטת שמפיין ובהחלט יספקו את הסחורה בעשירית מהמחיר.
חסרי הסבלנות שמחזיקים יינות כבדים, ימצאו את הדיקנטר שימושי ביותר. זהו אותו בקבוק מוזר עם פייה צרה והתרחבות לא הגיונית בתחתיתו, שייעודו לחשוף את היין שזה נפתח לכמה שיותר חמצן על מנת ש"ייפתח" ויהיה נעים יותר לשתייה.

עתה נותר רק לקום ולעשות מעשה. החברים יודו לכם והבית יהפוך הומה מתמיד. באחריות. את הבר הביתי שלי כבר פירקתי. רוצה שקט.


נלקח מתוך "תזה"-עיתון הסטודנטים של תל אביב. גיליון מס' 124

נכתב על ידי: אופיר עדני ofirush@gmail.com

הדפסה   שלח לחבר

עוד כתבות

תגובות

סה"כ 2 תגובות
מאת
כותרת
תוכן
וואו
מאמר מעולה - אחי, השקעת ושיחקת אותה
מאת THE G | 14.01.2008
DUDE
כן אחי
מאת יוסי | 20.09.2008
בחזרה לדף המגזין הראשי
האם אתה מרוצה מהמסלול בו אתה נמצא
שלח
אתר פרופסור הינו אתר לסטודנטים ובוגרים הכולל תוכן אקדמי רב מסוגים שונים: עבודות אקדמיות, מבחנים, סיכומים, מלגות, תרגומים, בנוסף ניתן ליהנות ממגוון מלגות ומכירת תוכן אקדמי.