אזרח תמים עשוי להניח כי נחשולי האהדה הציבורית המאיימים להציף את אולמרט, או אולי הישגיו מרחיקי הלכת בערוץ הלבנוני והפלשתינאי כאחד, הם המשכיחים מלבו זוטות כמו שביתה בת למעלה משלושה חודשים בבתי הספר התיכוניים, וכזו שבקרוב ימלאו לה חודשיים באוניברסיטאות. האמת, כמובן, שונה בתכלית. בפרובינציה האמריקאית העונה עדיין לשם ישראל (אבל מעדיפה באותיות לטיניות), "חינוך" - מושג מיושן שיש להחליף - פשוט אינו מעניינה של ההנהגה הפוליטית. פקידי משרד האוצר לקחו על עצמם להחליף מנגנונים מסורבלים כמו "דמוקרטיה", "מדינה", ו"ממלכתיות", במכונה משומנת לקיצוצים, ייעולים, סיכולים ממוקדים נגד עובדי המגזר הציבורי ושאר רעות הכרחיות, בדרך להפרטתו של המשק הישראלי אשר הודות לכך ולפי התכנית, רק ילך וישגשג. מדובר אמנם בלא פחות מסכנה אסטרטגית חמורה לעתיד, מאחר וגם הרווח אליו חותר האוצר ילך ויתפוגג ככל שרמת החינוך בארץ תרד, אך דיה לצרה בשעתה. רק פרופ' צבי הכהן, יו"ר המועצה המתאמת של ארגוני הסגל האקדמי הבכיר, מתעקש להמשיך לשבות.


"40 אחוז מהמדענים הישראלים - 3000 מתוך 7500 - נמצאים מחוץ למדינה", אומר הכהן. "אין מדינה בעולם שאחוזים כאלו מהאקדמאים שלה נמצאים מחוץ לה. וזה תהליך שעתיד להחמיר אם המצב הנוכחי יימשך. ככל שהרמה האקדמית פה תידרדר עקב 'בריחת המוחות', יותר חוקרים איכותיים יעזבו - זה תהליך שמעצים את עצמו. בתוך כמה שנים ייצאו מכאן מאות מדענים נוספים, ידברו על 'בריחה מואצת', ואז יקימו וועדת חקירה - איך זה שנתנו להם ללכת?".

מהו הרקע לאותה בריחה, ולהחלטת הסגל הבכיר לצאת למאבק?

"השכר שלנו נשחק מתחילת 1997 ב-35 אחוז. בסופו של דבר כשל כוח הסבל. ככל שהיינו מוסיפים לחכות, היו הפערים נעשים גדולים וקשים יותר לסגירה. בין 2003 ל-2005 כלל לא היה אפשר לנהל משא ומתן, מאחר והממשלה הוציאה את חוק עידוד הצמיחה, האוסר על מתן הטבות שכר במשק הציבורי. החל מיולי 2005 טען האוצר שהוא מנהל מו"מ עם ההסתדרות, וכשיגמור ידבר איתנו. שנתיים וחצי עברו והוא טרם קיים את הבטחתו. בפברואר 2007 הודענו על כך ששנת הלימודים לא תיפתח אם לא יהיה הסכם שכר. עדיין לא רצו לנהל איתנו מו"מ. אמרנו 'בואו נדבר לפחות על עקרונות ומתווה, נגיע להסכמה על האופן בו תחושב שחיקת השכר ונדון במנגנונים שניתן ליצור כדי למנוע שחיקה בעתיד' - לא זכינו למענה רציני. רק שלושה ימים לפני תחילת שנת הלימודים הנוכחית החלו לדבר איתנו באופן אינטנסיבי, אך ללא נכונות ללכת לקראתנו בשום סוגיה מהותית. כתוצאה מכך פרצה השביתה. פקידי האוצר עסוקים כל הזמן ב'חשבונאות יצירתית', מוכנים רק להצמדה למדד ומגיעים בסוף לכך שמגיעה לנו תוספת של שלושה אחוזים בלבד. אך הם יודעים שהניתוחים שלהם שקריים, ושהמשחקים שהם משחקים לא ישנו זאת. הנקודה החשובה ביותר", מחדד הכהן, "היא שלא ביקשנו כל תוספת שכר, אלא אך ורק להחזיר את הגובה היחסי של השכר למה שהיה ב-97', כאשר המשק הישראלי רק התפתח מאז. התפתחות זו, חשוב להדגיש, לא הייתה מתאפשרת ללא הסגל האקדמי. ההשכלה הגבוהה היא מנוע הצמיחה העיקרי למשק הישראלי. נגיד בנק ישראל סטנלי פישר אמר בראיון ל'דה מרקר' לפני מספר שבועות 'בלי השכלה גבוהה אנחנו כלום'. אז מה? נחסוך בכמות הדלק ההכרחית לכך שמנוע צמיחה זה ימשיך לתפקד? סטנלי פישר וחתני פרס נובל מבינים את זה, אבל פקידי האוצר לא. ומשרד האוצר מנהל פה מדינה. הזנב מכשכש בכלב".

התבשרנו על פריצת דרך במגעי ארגוני הסגל הבכיר עם הממשלה, ולאחר מכן על משבר נוסף במו"מ. האם חלה התקדמות כלשהי?

"בימים האחרונים הגענו למתווה של הבנות עם ועד ראשי האוניברסיטאות, וביום ראשון שעבר היינו קרובים להשגת הסכם עם האוצר - אך עד יום שלישי הספיקו נציגי האוצר לחזור בהם גם מהמעט שכבר הציעו. קודם דובר על מתווה שימנע את השחיקה של שכרנו בעתיד, ועכשיו מתעקשים באוצר על המשך השחיקה. הם חושבים שהם שברו את המורים, יש להם רוח גבית ועכשיו הם ישברו אותנו. אבל טעות בידם".

מה אתה צופה שיהיה עתיד הסמסטר ושנת הלימודים בכלל?

"יש לממשלה אחריות כבדה ביותר, כי גורל השנה בידיה. לא מדובר בסמסטר, אלא בשנה שלמה. בלתי אפשרי מבחינה טכנית לבטל סמסטר אחד בלבד ולקיים בסמסטר א' של השנה הבאה גם את לימודי סמסטר ב' של הנוכחית. אין לאוניברסיטאות מספיק משאבים לכך. זה כמו לרוץ מאה מטר עם רגל אחת קשורה לאחור. נקודת האל-חזור לביטול השנה מצויה במרחק ימים ספורים מאיתנו. לאוצר לא אכפת, מקבלי ההחלטות שמעליו מתנערים מאחריות, אבל זה ייפול לפתחם. אולמרט לא יספיק לצאת מוועדת וינוגרד וכבר תיפול עליו וועדה חדשה, שתקום כדי לחקור את הסיבות למחדל. הוא ייאלץ לתת את הדין על כך שהשנה האקדמית ירדה לטמיון".

מהי המשמעות של ביטול השנה?

"אם השנה תלך לאיבוד, בערך שלושים אלף בוגרים לא יגיעו למשק, כאשר כל אחד צריך היה להרוויח בערך 10,000 לשנה - סכום שמגיע בקלות ל- 4 מיליארד שקל. בנוסף לכך כל מי שאמור להתחיל ללמוד בשנה הבאה, ייאלץ לרדת מהארץ אם הוא רוצה ללמוד, כי אין מקום ל- 30,000 סטודנטים נוספים באוניברסיטאות. אז אנשים שיכולים היו להוביל את המשק בעוד עשרים שנה פשוט ילכו ויעשו את זה במקום אחר".

כיצד אתה מסביר את הסיקור התקשורתי המצומצם ואת התעלמות הממשלה מהשבתת הלימודים באוניברסיטאות?

"התקשורת, כמו שאנחנו יודעים, לא מסקרת כשכלב נושך בן אדם, אלא רק כשבן אדם נושך כלב. ולנו יש אופי של פרופסורים, לא ננשוך כלבים כדי לקבל סיקור תקשורתי. גימיק עוזר כדי לקבל כיסוי בתקשורת, אבל מה שחשוב זה הלחץ על מקבלי ההחלטות. והם בלחץ. ובסופו של דבר ייפול גם להם האסימון, כשיבינו שאנחנו לא יכולים ולא מוכנים ולא מתכוונים לוותר. גם אם זה אומר ביטול שנת הלימודים. אין דרך חזרה".

האם מאבק המרצים הינו מאבק סקטוריאלי, או חלק מחזית רחבה יותר המתגבשת מול מדיניות האוצר?

"מדובר בבעיה לאומית - כל מערכת החינוך מצויה במשבר. המורים חייבים לקבל שכר ראוי, יש להגיע להסכמה עם הסטודנטים לגבי שכר הלימוד, תנאי הסגל הזוטר צריכים להשתפר ואת המורים מן החוץ אסור שיעסיקו בתנאי עבדות. אנחנו תומכים בכל המאבקים האלה".

כיצד ישפיע המשך מגמת ההפרטה על הלימודים הגבוהים בישראל?

"הפרטה בלתי מרוסנת תהיה הרס של האקדמיה. אפילו בארה"ב ישנן אוניברסיטאות ציבוריות, וגם הפרטיות נשענות על תקציבי מדינה כבדים ביותר. הפרטה תגרום לכך שמדעי הרוח יגוועו לחלוטין, שכר הלימוד יעלה ברמה אסטרונומית, סטודנטים מהפריפריה לא יוכלו ללמוד מקצועות יקרים וייאלצו להסתפק בכאלו שלא יאפשרו להם להשתכר היטב בעתיד - והפער החברתי יתעצם. חברי הסגל האקדמי כמובן יצביעו ברגליים וילכו מפה. האוצר בסופו של דבר יישאר עם שוקת שבורה, ואז פתאום יבואו ויגידו 'צריך לעשות מדיניות להחזרת חברי הסגל הבכיר לישראל', עם תמריצים אדירים. אבל זה יהיה מאוחר מדי ואקדמאים שכבר השתקעו במדינות זרות, לא ימהרו לחזור לארץ. נדמה למקבלי ההחלטות שמשאב לאומי כמו היי-טק צומח באוויר, והיא מפרקת את התשתית שאפשרה לו לצמוח: הכשרה ארוכת שנים מדור לדור באקדמיה. אבסורדי שהממשלה מצד אחד נותנת כל מיני מענקים לעידוד תושבים חוזרים, ומצד שני שולחת 30,000 סטודנטים עתידיים לכל הרוחות".

האם יש מסר שהיית רוצה להעביר בהזדמנות זו לציבור הסטודנטים?

"אני קורא לסטודנטים, הנפגעים העיקריים מהשביתה, לצאת לרחובות. לא כהבעת תמיכה בנו, אלא כדרך למזער את הנזקים שנגרמים להם. הרבה תלוי בכם. זה שהסטודנטים יושבים בשקט, גורם לכך שהתקשורת לא מסקרת, השביתה לא מגיעה לתודעת מקבלי ההחלטות והטיפול בה נדחק לתחתית סדר העדיפויות שלהם. התערבות סטודנטיאלית לא תשנה דבר מבחינת תוצאות המו"מ עם האוצר, אך היא יכולה לקצר את השביתה ובוודאי להקטין את הפגיעה בכם".


פרופ' צבי הכהן הינו מנהיג מאבק הסגל הבכיר
נלקח מתוך "תזה"-עיתון הסטודנטים של תל אביב. גיליון מס' 124