האימון באומנויות לחימה משפר יכולות שכליות כמו קשב וריכוז וקבלת החלטות, כך עולה ממחקר חדש לתואר MA בפסיכולוגיה אותו ערכה אלישבע רז מהמגמה לנוירופסיכולוגיה שיקומית באקדמית תל-אביב יפו, בהנחיית ד"ר גלעד גל, מרצה במכללה העוסק באומנויות לחימה. המחקר שנושאו: "השפעת האימון באומנויות לחימה על תפקודים קוגנטיביים ומצב נפשי", בדק לראשונה את התפקודים הקוגנטיביים של נבדקים המתאמנים באומנויות לחימה באמצעות מבחנים נוירופסיכולוגיים, והשווה בינם לבין נבדקים המתאמנים בחדר כושר.

במחקר השתתפו 64 נבדקים (16 נשים ו-48 גברים) בגילאים 18-65. בשל משך הזמן הנדרש להראות את השיפור במרכיבים הקוגנטיביים הוגדרו נבדקים אשר התאמנו עד שנה כ "חדשים" בעוד נבדקים שהתאמנו שלש שנים ומעלה כ "וותיקים". כך, השתתפו 15 מתאמנים חדשים ו- 15 מתאמנים וותיקים בחדרי כושר, שנדגמו ממכוני כושר שונים במרכז הארץ; ו- 13 מתאמנים חדשים ו-21 מתאמנים וותיקים באומנויות לחימה שונות, שנדגמו מבתי-ספר לאומנויות לחימה באזור תל אביב ומקורסי מדריכים ומאמנים במכון "ווינגייט".
במסגרת המחקר נבדקו באמצעות שאלונים איכות החיים (בריאות פיזית, בריאות פסיכולוגית וקשרים חברתיים), ותפישת הדחק (לחץ) הסובייקטיבית. להערכת התפקודים הקוגנטיביים בוצעו שני מבחנים נוירופסיכולוגיים ממוחשבים לצורך בדיקת יכולת קבלת החלטות (תפקודי ביצוע) ותפקודי קשב מתמשך.

מתוצאות המחקר עולה כי בקרב המתאמנים באומנויות לחימה הראו הותיקים קבלת החלטות מדויקת ומהירה יותר, ויכולת קשב גבוהה יותר בהשוואה למתחילים. הבדל כזה לא נמצא בקרב המתאמנים בחדר כושר. בנוסף, הראו המתאמנים הותיקים באומנויות לחימה יכולות קבלת החלטות וקשב גבוהות יותר מאשר מתאמנים וותיקים בחדר כושר. לא נמצאו הבדלים בין מתאמנים מתחילים בשתי שיטות האימון. עוד נמצא כי למתאמנים בשני סוגי האימון איכות חיים גבוהה יותר באספקט הפסיכולוגי בהשוואה לאוכלוסייה הלא מתאמנת. אצל המתאמנים הותיקים נמצאו איכות חיים גבוהה ותפישת לחץ נמוכה בהשוואה לחדשים.

בעקבות ממצאי המחקר אומרים עורכי המחקר כי התוצאות מראות, בדומה למחקרים אחרים, שפעילות גופנית תורמת לשיפור באיכות החיים, ובהתמודדות עם מצבי לחץ. בנוסף, ממצאי המחקר מעידים על תרומתו הייחודית של האימון באומנויות לחימה לשיפור המרכיבים הקוגנטיביים של קבלת החלטות והקשב המתמשך. ממצאים אלה מצביעים על כך כי האימון באמנויות לחימה יכול להוות כלי טיפולי הן באוכלוסיות הסובלות מהפרעות קשב וריכוז והן באוכלוסיות בריאות המבקשות לשפר תפקודים אלה.