אוניברסיטת אוקספורד, ייל, ברקלי וגם הסורבון, היו לפני שנים לא מעטות רק שמות אותם יכולת לשמוע בסרטים הזרים. זה נשמע כמו מקומות עם ניחוח חו"לי יוקרתי ומתוחכם, מקומות אליהם לא חלמת מעולם להגיע. אולם, עם הפיכתו של הגלובוס שלנו לכפר גלובלי קטן, נפתחו בפני רבות מאיתנו הדרכים להגשמת החלום הרחוק.

"הסיבה הגלויה לעין לרצון ללמוד בחו"ל היא כמובן הנסיעה לצורך לימודים, אולם ישנן גם סיבות פנימיות חבויות", אומר ד"ר מוטי רימור, מרצה בכיר לפסיכולוגיה בחוג למדעי ההתנהגות, המכללה למנהל. "אחת מאותן סיבות מבוססת על העיקרון התפיסתי החשוב של הראייה שלפיו דברים רחוקים נראים מושלמים יותר. לימודים ומגורים בחו"ל נראים לנו לפעמים טובים יותר בבחינת ה'דשא של השכן ירוק יותר'.


ענבר, 30, תקציבאית במשרד פרסום, בכלל לא הגיעה לחו"ל בשביל ללמוד. "הגעתי לניו-יורק בעקבות החבר שלי", היא מספרת. "אחרי הצבא עבדתי שנה בכל מיני עבודות מזדמנות ולאחר מכן, בגיל 21, פרשתי כנפיים ונסעתי בעקבות האהבה. אמנם זה נשמע מעט מפחיד אבל בניגוד לבנות אחרות שמגיעות לתפוח הגדול וצריכות להסתדר בעצמן, לי היתה שם משפחה, דבר שהפך את הנחיתה להרבה יותר קלה. בנוסף, הייתי מסודרת מבחינת עבודה - התקבלתי לעבוד בקונסוליה הישראלית ", אומרת ענבר.

 

אחרי שהייה של כמה חודשים בעיר הגדולה ענבר התפתתה להירשם "רק" לכמה קורסים באוניברסיטה. "בהתחלה הלימודים בכלל לא היו בראש שלי. כל מה שרציתי היה לזרום ולהתנסות בדברים חדשים. בשלב מאוחר יותר הושפעתי מהחבר'ה שבעבודתי שרובם היו סטודנטים, ומכיוון שהווי הלימודים שמסביב קסם לי, החלטתי לקחת כמה קורסים בתחום הפרסום".

"קורס רדף קורס וכך מצאתי את עצמי מסיימת תואר ראשון ותואר שני. אבל זה לא היה קל; ניו-יורק יכולה להיות עיר מאוד קרה ולא ידידותית, במיוחד כשאתה לבד, בלי חברים או מכרים. לי היתה תמיכה צמודה - מקום לגור בו בחודשים הראשונים ועבודה מסודרת, וכך יכולתי להתחיל ללמוד בראש שקט ונקי מדאגות".

ד"ר רימור אומר שניתן להצביע על תהליכים פסיכולוגיים שונים שעוברים על הבנות שנוסעות ללמוד בחו"ל. "הראשון הוא התמודדות יומיומית עם תרבות חדשה ועם נורמות התנהגות שונות במשרדים, ברחוב, בחנויות ובאוניברסיטה. כל זה דורש מאמץ קוגניטיבי ורגשי. כמו כן, העצמאות הפיזית והנפשית דורשת משאבים פנימיים רבים. גם נושא למידת שפה זרה מהווה מאמץ מפתח מבחינה חשיבתית".

"יש כאלה שמחסום השפה מטריד אותן. מבחינתי זו היתה דווקא הבעיה הכי פחות מטרידה, כיוון שדי שלטתי בשפה האנגלית", אומרת ענבר. "חוץ מזה באוניברסיטאות יש המון עזרה לתלמידים הזרים. הייתי ממליצה למי שרוצה לנסוע ללמוד בחו"ל לערוך, אם זה מתאפשר, נסיעת מבחן על מנת לראות במה מדובר וכדי לחוות את הדברים בצורה ישירה.


"גם אני הגעתי לאיטליה בעקבות החבר שלי שהתחיל ללמוד וטרינריה", מצטרפת לשיחה שני, 28, שמסיימת בימים אלה את התואר. "אני מאמינה שאם החבר שלי לא היה בוחר ללמוד בחו"ל, הייתי נשארת בארץ ובוחרת ללמוד באחת האוניברסיטות המקומיות. עוד לפני שטסנו לאיטליה עשינו עבודת שטח בארץ: יצרנו קשר עם סטודנטים שגרים באזור ולומדים באוניברסיטאות המדוברות ותחקרנו אותם בקשר לכל מיני דברים בסיסיים כמו מציאת דירה, הרשמה ושאר סידורים חיוניים, כי הרי אין חכם כבעל ניסיון".

"אומרים שכל ההתחלות קשות. שני יכולה להעיד על ההתחלה הצולעת שלה. "בהתחלה הייתי מאד מבולבלת ומפוחדת", היא נזכרת. "היה לי מאוד קשה והחששות ליוו אותי לאורך זמן. בשנה הראשונה לא למדתי בכלל כי הייתי על תקן תיירת, לא ידעתי מה אני רוצה ללמוד וממש לא רציתי להתחייב. בסוף, כדי לא להרגיש שאני מבזבזת את הזמן, עשיתי קורס ללימוד איטלקית".

אחרי ההתגברות על קשיי הקליטה הראשונים גם שני מצאה את עצמה צועדת במסדרונות האוניברסיטה האיטלקית. "לעולם לא אשכח את היום הראשון בלימודים: לא הצלחתי למצוא את הכיתה בתוך המבנה העצום, איחרתי לשיעור, וכשנכנסתי המרצה עמד ליד הלוח ודיבר איטלקית בשצף קצף. רציתי להתנצל אבל לא מצאתי את המילים הנכונות והיה לי מאוד לא נעים", מספרת שני.

"נסעתי לחו"ל במטרה ללמוד, ללמוד וללמוד", מספרת סיוון, 32, המסיימת בימים אלה את לימודי הפסיכותרפיה בלונדון. "למדתי בארץ ואחרי כמה זמן החלטתי שאני רוצה להעמיק את ידיעותיי בתחום ולהתמקצע. לאחר שבדקתי את הנושא גיליתי שהפתרון לכך נמצא בבית ספר מיוחד בלונדון. תוך זמן קצר, ובהתלהבות גוברת והולכת, עברתי כל מיני מבחנים ואפילו התראיינתי דרך הטלפון. כשנסעתי השארתי מאחורי משפחה דואגת וגם חבר שמאוד אהבתי. אני לא יכולה להגיד שלא היו התלבטויות, אבל באותה תקופה שמתי את עצמי בראש סדר העדיפויות ומה שהיה לי חשוב זה להגשים את עצמי".

"את ההלם האמיתי חטפתי כשכבר הגעתי למחוז חפצי. נתקלתי בכל מיני מצבים הזויים שבהם לא נתקלתי בחיים. למשל, החדר הראשון ששכרתי היה בדירה שהיתה בשלבי שיפוץ, ואת שאר החדרים לידי שכרו גברים פולנים חסונים. כשהחבר שלי הגיע לראות איפה אני גרה הוא פשוט הזדעזע. האמת, היום אני ממש לא מבינה איך עשיתי את זה, זה נראה לי ממש מסוכן, אבל באותו זמן חשבתי רק על המטרה שניצבה בפניי. הדרך להתרגל ולהסתגל לסביבה הזרה היא פשוט להתחבר עם אנשים שיכולים לעזור לך.התחברתי עם אחד הישראלים שלמד בבית ספר שלי והוא עזר לי לעשות את הצעדים הראשונים. הוא נתן לי רשימת מטלות יומית שעליי לעשות כדי להתרגל למקום וזה מאוד עזר".