"....בהיעדר ביטחון לטווח ארוך, 'סיפוק מידי' נראה מפתה כאסטרטגיה סבירה. אם הכול ארעי, נחטוף 'על המקום' כל מה שיש לחיים להציע. מי יודע מה יביא המחר? דחיית סיפוקים איבדה את כוח המשיכה שלה. בסופו של דבר, לא בטוח כלל וכלל אם העבודה והמאמץ המושקעים היום ייחשבו לנכסים ביום שאפשר יהיה לכאורה לקבל את התמורה. זאת ועוד, כלל לא בטוח שהפרסים והתגמולים שנראים מצודדים היום יוסיפו להיות מצודדים כשיגיע מועד פירעונם. כולנו לומדים מניסיוננו המר שנכסים עלולים להפוך תוך זמן קצר לנטל, ופרסים נוצצים עלולים להפוך לאותות קלון. אופנות באות והולכות במהירות מסחררת, כל מושאי ההשתוקקות הופכים למיושנים, תפלים ואפילו מעוררי סלידה לפני שיש זמן ליהנות מהם במלואם. סגנונות חיים הנחשבים היום 'שיק' יהיו מחר נושאים ללעג. אם לצטט שוב את בורדיה: 'אלה המצרים על הציניות המאפיינת את בני זמננו צריכים לקשור אותה לתנאים החברתיים והכלכליים המעודדים ומחייבים אותה' כשרומא בוערת ואין הרבה מה לעשות כדי לכבות את האש, נגינה בכינור לא נראית טיפשית יותר או פחות בעִתה מכל עשייה אחרת.
תנאים כלכליים וחברתיים בלתי יציבים מכשירים בני אדם לתפוס את העולם כמְכל המלא בדברים מתכלים, לשימוש חד-פעמי; העולם כולו – ובכלל זה בני אדם אחרים.
...בעולם שבו העתיד הוא במקרה הטוב עמום ומעורפל, אך סביר יותר שהוא מלא איומים וסכנות, הצבת יעדים רחוקים, ויתור על אינטרס פרטי כדי להגדיל את כוח הקבוצה, והקרבת ההווה בשם איזו ברכה בעתיד, אינם נראים רעיון מצודד ותבוני. כל הזדמנות שאינה מנוצלת כאן ועכשיו היא הזדמנות מוחמצת; הימנעות מניצולה היא אפוא בלתי נסלחת, ואי-אפשר למחול עליה ולהצדיק אותה בקלות, ודאי שלא לפצות על החסר. היות שמחויבויות של היום עומדות בדרכן של הזדמנויות המחר, ככל שהן קלות ושטחיות יותר, הנזק הצפוי קטן יותר. 'עכשיו' היא מילת המפתח של אסטרטגיית חיים, ואין זה משנה על מה חלה אותה אסטרטגיה, ומה עוד עשוי להשתמע ממנה. בעולם חסר ביטחון ובלתי צפוי, נוודים חכמים ייטיבו לעשות אם יחקו את אנשי הגלובליזציה המאושרים הנוסעים עם מטען קל; הם אינם מזילים הרבה דמעות כשהם נפטרים מכל מה שמגביל את מהלכיהם. הם אינם משתהים כמעט אף פעם די זמן כדי לחשוב על כך שקשרי אנוש אינם כמו חלפי מנוע – אינם באים מוכנים מראש, הם נוטים להרקיב ולהתפרק במהירות אם מחזיקים אותם סגורים הרמטית, וקשה למצוא להם תחליף כשאין משתמשים בהם עוד.
וכך מדיניות 'חוסר היציבות' המכוונת של מפעילי שוקי העבודה מוצאת את עצמה נעזרת ומסתייעת (תוך חיזוק השפעותיה) בפוליטיקת החיים, בין אם היא מאומצת במכוון ובין אם זו ברירת מחדל. שתיהן מתכנסות לאותה תוצאה: דעיכה וקמילה, התפרקות והתפוררות של קשרי אנוש, של קהילות ושל שותפויות. מחויבויות מסוג של 'עד שהמוות יפריד בינינו' הופכות לחוזים מסוג בנוסח 'כל עוד תימשך שביעות הרצון', חוזים זמניים וארעיים מעצם הגדרתם, תכנונם ורישומם הפרגמטי – ומכאן מועדים להתפרק חד-צדדית, כשאחד הצדדים מריח הזדמנות מפתה יותר וערך טוב יותר ביציאה מן השותפות במקום לנסות להצילה בכל מחיר.
במילים אחרות, יש נטייה לתפוס קשרים ושותפויות ולהתייחס אליהם כאל דברים שנועדו לצריכה, לא לייצור; הם נתונים לאותו קריטריון הערכה של כל מושאי הצריכה האחרים. בשוק הצרכנים, המוצרים העמידים לכאורה מוצעים ככלל ל'תקופת ניסיון'; החזר כסף מובטח אם הסיפוק של הרוכש אינו מלא. אם השותף לקשר 'מומשג' במונחים כאלה, על שני הצדדים לא מוטלת עוד המשימה 'להשקיע בקשר כדי שילבלב וישגשג' – לעבוד על הקשר כדי שיצלח זמנים טובים ורעים, 'בעושר ובעוני', בחולי ובבריאות, לעזור זה לזה בקטעים הקשים של הדרך, לוותר במקרה הצורך, להתפשר ולהקריב קורבנות למען איחוד מתמשך בר-קיימא. במקום כל זאת הדבר הפך לעניין של השגת סיפוק ממוצר מוכן לצריכה; אם ההנאה המופקת אינה עומדת באמת-המידה המובטחת והמצופה, או אם החידוש דועך יחד עם השמחה, אפשר לתבוע גירושים, לצטט את זכויות הצרכן ואת חוק הגדרת המסחר. קשה לחשוב על סיבה לדבוק במוצר פגום או מיושן במקום לחפש בחנויות מוצר 'חדש ומשופר'.
התוצאה היא שהזמניות המוסכמת מראש של קשרים נוטה להפוך לנבואה המגשימה את עצמה. אם הקשר האנושי, כמו כל מוצרי הצריכה, אינו דבר שיש לעבוד עליו ולפתור אותו במאמץ מתמשך ולעתים מתוך הקרבה, אלא משהו שמצפים שיביא סיפוק מידי, כאן ועכשיו, ברגע הרכישה; אם אפשר לדחות אותו במקרה שאינו מספק, ומתייחסים אליו כאילו הוא דבר שיש להחזיק בו ולהשתמש בו רק כל עוד הוא ממשיך לספק ולא מעבר לכך – כי אז אין הרבה טעם 'להשליך כסף טוב אחרי כסף רע', לעשות מאמץ ועוד מאמץ, לא כל שכן להיות חדורי מוטיבציה לסבול אי-נוחות כדי להציל את הקשר. במצב עניינים זה, אפילו מעידה קלה עלולה לגרום לקשר ליפול ולהתפרק; מחלוקות פעוטות הופכות לעימותים מרים, חיכוכים של מה בכך מתפרשים כסימנים לאי-התאמה יסודית שאינה ניתנת לתיקון.
...חוסר היציבות של הקיום החברתי מעודד תפיסה של העולם כאסופת מוצרים לצריכה מידית. אולם תפיסת העולם על כל יושביו כמאגר של פריטי צריכה הופכת קשרי אנוש מתמשכים ומאריכי ימים לעניין קשה ביותר. בני אדם לא-בטוחים נוטים להיות עצבניים; הם גם חסרי סובלנות כלפי כל דבר שעומד בדרך להגשמת מאווייהם; והיות שלא מעט מן המאוויים מועדים להיתקל בתסכול, יש הרבה דברים ואנשים שאפשר להיות חסרי סובלנות כלפיהם. אם סיפוק מידי הוא הדרך היחידה להפיג את ההרגשה המציקה של חוסר ביטחון (בלי להרוות אי-פעם, ראוי לציין, את הצמא לביטחון ולוודאות), אין כל סיבה נראית לעין להיות סובלני כלפי משהו או מישהו שאין לו כל שייכות או נגיעה ישירה לחיפוש אחר סיפוק, לא כל שכן משהו או מישהו המהסס או ממאן להעניק את הסיפוק המבוקש."
"מודרניות נזילה" מאת: זיגמונט באומן בהוצאת מאגנס
"מודרניות נזילה"
ביקורת על הספר "מודרניות נזילה"
מערכת פרופסור | 01.01.1900
עוד כתבות
תגובות
סה"כ 0 תגובות
| מאת | |
| כותרת | |
| תוכן | |
 |
אתר פרופסור הינו אתר לסטודנטים ובוגרים הכולל תוכן אקדמי רב מסוגים שונים: עבודות אקדמיות, מבחנים, סיכומים, מלגות, תרגומים, בנוסף ניתן ליהנות ממגוון מלגות ומכירת תוכן אקדמי.
