סטודנטים/ות יקרים/ות שלום רב,
בחודשים האחרונים מובילים הסטודנטים בישראל מאבק כנגד כוונת הממשלה להפריט את מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. לפני כשלושה שבועות נחתם ההסכם בין נציגי הסטודנטים ובין שרת החינוך ומשרד רה"מ ומאז לא נקף הממסד אצבע בכדי לתרגם את ההבטחות למעשים. בהמשך, נפגשו נציגי הסטודנטים עם יו"ר הועדה לבחינת שכ"ל בכדי לתהות מעט על קנקנה ובמקום אדם אובייקטיבי ופתוח גילו לפניהם אדם בעל דעות ברורות ומוצקות מאוד בעד העלאת שכ"ל המשקפות את תפיסת עולמה הקפיטליסטית. דהיינו: ועדת מרידור וועדת שוחט הן בסופו של דבר אותה הגברת בשינוי אדרת. אני טוען, מידת טיבו של ההסכם שהושג עם השרה נתונה לויכוח, אך עובדה היא כי חרף ההישגים הלא מבוטלים שטומן בתוכו עדיין אין בידינו כל ערובה לקיומו, וכך אנו חוזרים שוב למאבקנו הצודק והפעם ביתר שאת. המאבק כנגד ועדת שוחט.
כינונה של ועדת שוחט מהווה עבורנו קו אדום בכמה מובנים: ראשית, זוהי הפעם הראשונה שבה לא עומד שופט בראשות הועדה העוסקת בעתיד ההשכלה הגבוהה כי אם אדם פוליטי, ולא חברים בה נציגי הסטודנטים. באורח פלא נבחרו לכהן בוועדה אישים אשר משנתם הכלכלית סדורה ואחידה, והתבטאו כבר בפומבי בעד העלאת שכר הלימוד. שנית, עצם התכנסותה של הועדה מהווה התנערות מוחלטת של הממשלה מהתחייבויותיה ליישום מסקנות הועדה הקודמת (ועדת וינוגרד). אינני מבין מהיכן שואבת שרת החינוך את העוז והחוצפה להתעלם מהתחייבויותיה הקודמות של ממשלת ישראל ברגל גסה ובוטחת כל כך? יתר על כן, איזו לגיטימציה יש לוועדה נוספת להתכנס ולדון בנושאים הרי גורל, בטרם מולאו כל התחייבויותיה קודמתה? מי ערב לכך שהמסקנות הבאות ייושמו ככתבן וכלשונן?
מזה חודשים מספר חזרנו והתרענו כי אין ביכולתנו להסכים להקמתה של הועדה, הרכבה או מסקנותיה הצפויות מראש, אשר נקבעו במסדרונות האוצר ולא ע"י גורמים מקצועיים. במסגרת המחאה הממושכת ערכנו מסעות הסברה בקמפוס, הצגנו את עמדותינו בתקשורת, השבתנו את הלימודים למספר שעות והפגנו במוקדי קבלת ההחלטות, ועדיין הממשלה ממאנת לסור מעמדתה הנוקשה.
חבריי וחברותיי היקרים, אנו ניצבים היום בפני אתגר עצום שמזמנת לנו המציאות הישראלית פעם נוספת. חרב הקיצוצים של נערי האוצר הגיעה שוב לפתחנו, והיא מאיימת באופן ממשי על עתיד ההשכלה הגבוהה בישראל ועל שאיפתו של כל אחד מאיתנו לממש את זכותו לרכוש השכלה, להתפתח ולמצות את הפוטנציאל האנושי הטמון בו לטובתו, ולתועלתה של החברה כולה. ההפרה הבוטה של ההתחייבויות השלטוניות כמו גם הקמתה של ועדה כוזבת המתכסה באצטלה מקצועית ומדעית, תכליתן אחת היא: העלאת שכר הלימוד והפרטתה של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. אני משתאה ושואל היום עד מתי ימשיכו הקברניטים להתייחס אל החינוך כאילו היה סעיף אחד נוסף בספר התקציב? האם לנצח נגזר עלינו להשלים עם המשוואה העקומה לפיה מערכת ההשכלה מתוגמלת ביחס הפוך לתפקידה ולמטרותיה? מדוע הופך החינוך מבלי משים לעסקה. למוצר. לפרודוקט אשר יש המנסים בעיניים כלכליות ואצבעות מחשבות לאמוד את ערכו ולמדוד את חשיבותו בתפוקות מספריות ובשיקולי כדאיות ותועלתנות. אינני מוכן להסכים עם ההתעמרות השיטתית והעקבית של הממסד בנו הסטודנטים, אינני מוכן לקבל את המנוסה הכואבת והמייסרת של רבים וטובים לארצות ניכר, לא אסכים להיות חלק ממציאות אשר בה החזון מוגבל עד לנקודה שבה הפוליטיקה והאינטרסים האישיים יכולים לאפשר לו להתפתח.
כמנהיג צעיר וכאזרח המבקש לעצב כאן מציאות אחרת ביום המחר, אני מצר היום על מצבה ההולך ומידרדר של החברה הישראלית, אך אם בארזים נפלה השלהבת מה יגידו אזובי הקיר? שלטון הקומבינה, מדיניות הזיגזג והפרת ההבטחות השלטוניות הפכו זה מכבר לאורחם ורבעם של מנהיגנו בכנסת, אך אני עם מציאות שכזאת אינני מוכן להשלים! אינני מוכן להשלים עם מציאות שכזאת המחכה לשינוי ולהזדמנות. אדרבא, אני סבור כי מוטלת עלינו הזכות והחובה ליצור הזדמנויות ולעצב בעצמנו מציאות אחרת. אינני מוכן לקבל את העובדה ש"ככה זה", ש"אין מה לעשות". יש מה לעשות!!! אנו הסטודנטים אנשים צעירים אשר יובילו את החברה הישראלית בעתיד הקרוב קדימה. לכן מוטלת עלינו החובה החברתית והמוסרית להפגין אחריות ומעורבות ולומר את דברינו. לכן, אני קורא לכם היום להפגין אחריות ומעורבות ולקחת חלק פעיל במחאה. הביטו נא הלאה אל היום בו תיהפך מערכת ההשכלה לאליטיסטית ושמורה למעטי מעט בשל יוקרתה. שוו בנפשכם לרגע את ההשלכות החברתיות להרחקתה של ההשכלה הגבוהה מאוכלוסיות ומגזרים רבים כל כך בחברה הישראלית. הביטו סביבכם, החברה סדוקה, הבקעים בכוחותיהם של אלו המנסים לדחוף קדימה אך מתנפצים לרגלי המציאות הכואבת והמייסרת, הרצון ההרסני הזה לא לשמוע יותר על רשימת הבעיות הארוכה הגואות במחוזותינו, אשר מעליה תלויה בלעג עננה כבדה של אוזלת יד, שחיתות וחוסר ודאות. אני אומר לכם היום בצורה הברורה ביותר כי כתפיהן של אגודות הסטודנטים לבדן לא תצלחנה לשאת את החזון הנשגב, ומבקש מכל אחד ואחת מכם שלא לשבת עוד מנגד ולהמתין בציפייה המשמימה. אנו זקוקים לכם על מנת שנוכל לתרגמו לתוצאות ממשיות ומעשיות. ההזדמנויות מחופשות בדרך כלל לעבודה קשה, ולכן מרבית האנשים אינם מזהים אותן. בל נמשיך לחכות להזדמנויות- הבה ניצור אותן בעצמנו, יחד!
איציק שמולי, יו"ר אגודת הסטודנטים המכללה האקדמית לחינוך אורנים
